“בּקֶר אֶחָד גִּלְּתָה אִמָּא שֶׁהַבַּת הַקְּטַנָּה שֶׁלָּהּ הָפְכָה לְנָמֵר. "מְשֻׁנֶּה מְאוֹד..." הִיא חָשְׁבָה. "שָׁמַעְתִּי עַל אַדֶּמֶת, עַל חַזֶּרֶת, וְגַם עַל שַׁעֶלֶת. אֲבָל אַף פַּעַם לֹא שָׁמַעְתִּי עַל נַמֶּרֶת!".....


סיפור על ילדה חולה באחת ממחלות -הילדות או בצינון ,הנושא לא ברור ,שהתרופות הטובות ביותר למחלה הן אהבתה וחיבוקיה של האם .אולם עד לתובנה הכי הברורה הזאת ,צריך לקיים טיזר לסיפור,ומכאן שהסופרת מאבחנת את מחלת הילדה בשם-
"נַמֶּרֶת" ומתחיל המסע הסיפורי לכל מיני מקומות ואנשים כמו רופא וטרינר,או אשפוז בגן חיות כדי למצוא את התרופה.

לא התפעלתי מהסיפור. יש רצון חזק ליצור מקוריות ונבדלות מסיפורים אחרים כגון: הפיכת הגיבורה- הילדה ל-נַמֶּרֶת,גם השמות שהעניקה הסופרת לילדי -האם הזויים: לילדה גיבורת הסיפור -"משוש ליבי" ולשלושת אחיה:"מחמלי","מחמדי","ובבת -עיני",-נו -איזה ילד או ילדה ירצו בשמות כאלו??!!,
לאמא בסיפור -אין שם .רק כינוי "האשה ",איזה ניכור ריגשי לדמות האם !!!.

ואכן מרוב רצון המחברת ליצור נבדלות ומקוריות לסיפורה -הרגשתי מוזרות ואי -חיבור מוחלט לסיפור .שום רגש, שום יופי ,שום קסם ילדי .
להוסיף לכך את איוריו של הופמן עומר שבהחלט הולכים בקו המוזרות וחוסר היופי לאופיו של הסיפור ,והרי לכם -ספר הזוי לחלוטין ,ללא חום ,ללא קסם, ללא הרפתקה,וכל זאת כדי להביא לתובנת הקורא כי אין כמו אהבתה של אמא לרפא מחלות ילדות. אפשר היה לכתוב את הסיפור אחרת ,אבל אז המחברת הייתה מאבדת את "הייחודיות והמקוריות" בעיניה לסוגיה הזאת והיה יוצא מתחת ידיה -אולי -"ספר ילדים רגיל ".
מה ש"נולד" -הנו ספר ילדים חריג ולא לחיוב.

כבר ציינתי פעם שלכתוב ביקורת לא מפרגנת לספר ילדים -עושה אותי עצובה ,וכך גם הפעם ,שקלתי לא לכתוב ביקורת כלל וכלל על הספר ,אולם בסוף אמרתי לעצמי -כי גם בספרות ילדים קיימים ליקויי מאורות ואין להתעלם מהם .”