אל מול האור העמום, העכור אתייצב
בְּכִתְמֵי דַּם לְבָבִי,
עַל צְחוֹר הַבַּד,
עָלֶה מוּל עָלֶה
שֶׁל אוֹר,
עַל שׁוּרוֹת הַדַּף
בְּמִכְחוֹל.
דֶּמַע מוּל
שְׂחוֹק
בַּמִּסְתּוֹר.
עַל קְצֵה הַסָּדִין
בַּמֶּרְחָב,
בֶּכִי, בַּעַל קוֹל
נֶהִי,
וְקוֹל
הַס!
מַרְטִיט נֶפֶשׁ
טוֹפֵחַ קָשׁוֹת
עַל אַדְמַת הַקִּיּוּם.
שירי עם כתם של אור וכתם של עלה שרים על המכלול הגדול של החיים, על אורות וצללים, על שמחות ויגונים, על הנאות ומכאובים שמכולם נטלה המשוררת מלוא חופניים.
על אף הסבל והקשיים שירתה קולחת, סוחפת, כובשת את לב הקורא ברגשותיה העזים.
כרמית רינצלר ילידת קיבוץ עין הנציב, הייתה קשרית בחיל השריון, עסקה בהדרכת נוער, שרתה במשטרה, למדה מדעי החברה והרוח לתואר ראשון, עבדה כמזכירה רפואית ובדואר ישראל.
כותבת מגיל צעיר שירים, יומני חיים ופרוזה. ספרה הקודם "צמחים דומעים בלי בכי" ראה אור בשנת 1994.