“המונח "לבנטיני" (Levantine) שימש בעיקר לתיאור בני עמים מאגן הים התיכון, איטלקים, צרפתים ובני העמים הים-תיכוניים שחיו באימפריה העות'מאנית בשיאה .
אנשי התרבות "המערבית :אירופה וארה"ב {בעיקר האירופאים-שהיה להם אובססיה תרבותית מול האימפריה העות'מאנית}-השתמשו בתואר "לבנטיני" ככינוי גנאי לתושבים ממוצא ערבי-אירופי מעורב שהתאקלמו במזרח התיכון ואימצו את הלבוש והמנהגים המזרחיים.

בני ציפר המחבר -יליד הארץ -1953 להורים שעלו מטורקיה. הוא סופר, משורר עיתונאי ישראלי,ועורך המדור "תרבות וספרות" בגיליון יום שישי של "הארץ". כמי שקוראת את המוסף הזה מידי שישי הרי שפרסומיו ,הגיגיו והתרשמויותיו ממסעותיו ברחבי הלבנט -מוכרים לי וחביבים עלי .

ציפר יודע לכתוב בשפה עברית שיש רק להתפעל מניקיונה ,רמתה ומיופייה .

מה חיפשתי בלנט של ציפר ?-את סיפוק תחושותיי ותאוותיי למסעות לשני המקומות שלא ביקרתי בהם עדיין -איסטנבול וקהיר .
יותר מכך -הלבנט מושך אותי בכבלי קסמים שרק כיום בבגרותי אני יכולה לנחש מה מקורם. אבי נולד וגדל בטורקיה באיזמיר ועלה לארץ כאדם צעיר ובוגר ,בבית לא דיברו טורקית אלא ערבית -כך שלא ספגתי דבר מאותו לבנט המסתורי והקסום .אבל ביום שהתחלתי ללמוד באונ' על האימפריה העותמאנית- נדלק בי ניצוץ קדומים בלתי מוסבר ויחד עמו גדלה אהבתי ,תאוותי וסקרנותי לקרוא ,לדעת ,לטעום להריח מהתרבות הזאת .ומכאן הקישור החד והברור שלי לקרוא את הספר הזה .

הספר הנו אוסף של רשימותיו כפי שהתפרסמו במוסף ,ובספר אין כל עלילה שמחברת בין הרשימות אלא רק אופי המקומות,האנשים ,התרבות ואהבת המחבר אליהם . ציפר מרבה בעיקר לבקר באיסטנבול וסביבותיה ובקהיר,ובספר הצטרפו רשימותיו גם למסעו בירדן .

הוא מבטא את אהבותיו לספרים ,אוכל, תרבות ,שירה ,לאדריכלות ולאוכלוסיית ההומוסקסואליים והטרנסווסטיטים והם מוציאים את מקומם ברשימות : דמויות ,ריחות, טעמים,שמות של ספרים, סופרים וחנויות ספרים מיד שנייה ומוזיקת הרבטיקו שאותם הביאו פליטי מלחמת טורקיה -יוון ב-1922 לרבעים היוונים העממיים תוך כדי עישון חשיש, שתייה והמילים התייחסו לאהבות קשות ,לבדידות ולעוני של המחברים. הזמרת הראשונה של הרבטיקו הייתה רוזה אשכנזי יהודייה שהוריה ברחו מטורקיה ליוון ,היא נחשבת כיום לאם המוזיקה היוונית בתחום הרבטיקו .לא מזמן ראיתי סרט שנעשה אודותיה והתרגשתי מכל רגע ,ומכל שיר. נחזור לציפר.

את רשימותיו אודות איסטנבול וקהיר אהבתי ואף חשתי את אהבתו ודחייתו הגדולה להם ומאיתם,לגבי ירדן -פחות ,מה גם שביקרתי שם ורוב המקומות שהוזכרו מוכרים לי מהטיול .

אולם לספר יש שלוש חולשות עיקריות שפוגמות בהנאת הקריאה:

חולשה ראשונה -כאשר הוא מתאר ציור כלשהו, ספר ,חנות ספרים ,בניין ,סמטה ,בית -קפה ,דמיוני כקורא נשאר ע"ג דפי הספר .המחבר היה חייב לצרף תמונות נלוות לאותם תיאורים .התמונות אשר משובצות בספר לדעתי נבחרו כלאחר-יד וללא השקעה מחשבתית אמתית לרצות את הקורא ותחושותיו וסקרנותו .

חולשה שנייה- היופי והקסם בקריאת הרשימה במוסף -גדולה וחווייתית יותר ,מאשר קריאתם כאוסף רשימות בספר .כאן ישנה תחושה שהכתיבה נמרחת כמו מסטיק ואולי היה צריך להשקיע מאמץ בלשכתב אותם מחדש .אבל מי שמכיר את ציפר והתנהלותו יודע כי מבחינתו זה היינו אך אם הספר ימצא חן בעיני הקורא או לא .הוא-הוציא את הספר לעצמו ולזיכרון הוריו.

חולשה שלישית -תמונת העטיפה אף היא לא מצליחה להעביר את קסם הלבנט ,וגם פה לדעתי הבחירה נעשתה כלאחר יד.

המלצה ?-רק למי שנפשו נמצאת בלבנט והוא לא קורא את ציפר מידי יום שישי במוסף הארץ .”

“בכל ספר שנכתב , כולל יומן מסעות מביא את הכותב, הוויתו ואופיו.
ספר זה של בני ציפר מתחיל מטורקיה , ערש הולדתו של המחבר ,עובר לישראל בה הוא מתגורר דרך ירדן ומסתיים בקהיר.
אודה ואתוודה כי איני אוהב את דעותיו של הכותב הבאות לידי ביטוי בטורו בעיתון "הארץ".
אין ספק כי העברית של ציפר היא נפלאה. הלוואי והרבה היו בעלי יכולת כמוהו.
חרף זאת בקשתי לתהות מה ימצא בני ציפר לכתוב בכל אחד מהאתרים.
ואמנם ההתחלה היתה מבטיחה , הסתכלות אחרת מהקו בטוריו בעיתון.
בטורקיה, מציג ציפר את הצד הרך שלו, מקושר עם מחוזות ילדותו,חוויותיו ,סופרים ואומנים, אוונגרדים סוציאליסטים.
הוא מציג סלידה של הסופרים הללו לאורחאן פאמוק מבלי שהצלחתי להבין מדוע.
הקטע הזה מציג בצורה יפה את הקרע בין האינטליגנציה של היהדות הטורקית לקבלת הפנים המתנכרת שלה על ידי המימסד בארץ. כאשר חלק מהם נמצאים בלימבו בין ישראל שאינה מכירה בתרומתם לספרות ולתרבות.
פרק זה מציג את הסופים עקרונותיהם וטקסיהם ובמידה רבה,לאחר הקריאה, חשים את עקרונות הדת.
התחנה הבאה ישראל , שלמרות ההצגה האיזוטרית המגמתית, עדיין קריא.
כאשר עוברים לירדן, כבר המגמה חד צדדית ומגמתית.
התמונה המתקבלת היא "פלסטינאיות", פה מוזיאון של שמלות פלסטינאיות שלכאורה מוכיח שהן מיצגות עם?? ועוד ארועים כאלו.
ה"שיא" הוא הגיגים של אישתו( הארכיאולוגית) בפטרה כי אולי הנבטים הקדומים הם בעצם ...בני ישראל האותנטיים.
המעבר לקהיר כבר חוצה כל קריטריון ברור. הכל מתואר בצורה רומנטית, גם בתוך הסחי של השוק. וגם במקומות אחרים.
מה שכן הוא מצליח לראות סרט אנטי ישראלי, מזדהה איתו ומבין לליבותיהם של תושבי קאהיר שצריכים לסבול את השגרירות הישראלית כמטרד בטחוני.( לא מוצג דבר על שגרירויות אחרות כמו ארה"ב או רוסיה).
בכל מקום שביקר יש ניתוח והתיחסות להומוסקסואליות. כשקראתי בגוגל על בנו ציפר, הרי זו "שריטה" קבועה שלו.
דרך אגב, ריני מביע כאן כל עמדה בנושא, אבל החזרה האבססיבית די מטרידה כמו אם היה חוזר על סקס רגיל באבססיביות כזו.
מתקבל הרושם בסוף כי זה תת נושא עקרי,מין "טור דה הומוסקסואליות" בכל האתרים שביקר.
בקיצור אם הפרק הטורקי נקרא על ידי בענין, הרי שלאט לאט התחלתי לחשוב אחרת.
המלצתי : אם הנכם מזדהים עם דעותיו של בני ציפר, הרי לכם תנא דמסייע .
אחרת ניתן לקרוא את הפרק הטורקי ולנוח.”