“אני קוראת עכשיו ספר "כבד" על מרד בסוריה . נו...אז צריך לגוון את "החיים "בקריאה קצת עליזה מבודחת שעושה טוב לנשמה. ואיפה נמצאים "החיים "הללו ? -בספרי - ילדים .

ובכן ,כמו בכל לילה אביה של דייזי מרדים אותה לישון .
הערב הוא אומר לה כך פתאום -" כי אם הוא היה במקומה הוא היה הולך לישון בשמחה".

ההערה הזאת גורמת לאב ולבת לדמיין מה היה קורה אילו היו מתחלפים בתפקידיהם. חילופי התפקידים גורמים לכל אחד מהם לראות את מה שעובר על הצד השני וכיצד הוא נראה בעיני האחר. וזה נקרא ונראה כך:

-דייזי אומרת לאבא:"לו הייתי -אתה, הייתי משכיבה אותך לישון ,ומקריאה את הסיפור "זהבה ושלושת הדבים",ואח"כ יורדת לקומה הראשונה".

- אבא צוחק ואומר לדייזי:" לו הייתי-את ,הייתי נרדם במיטה עם הקנגורו,מחבקו, ובבוקר כשהייתי מתעורר מהמיטה הייתי מנתר יחד אתו".

-דייזי אומרת לאבא:"לו אתה,היית- אני,בחצאית וורודה הייתי מלבישה אותך ...נותנת לך דייסה חמה ...ואני הייתי זוללת עוגת שוקולד טעימה ."

-אבא בשמלתו הוורודה עם דנטלים העוטפים את רגליו השעירות והרזות מתיישב בספה ואומר לדייזי :
"לו את ,הייתי- אני,- הייתי -נח ומסתכל בטלוויזיה ,
וכשאת היית שוטפת כלים במטבח ,הייתי משחק עם מילי העכבר ..ומתבונן איך את מנקה ושואבת אבק "...

דייזי לא בטוחה שזה נכון!!!!

וכך הלאה... יוצאים דייזי ואביה בשמלת המלמלה הוורודה לראות את הבבונים ,הצ'יטות ,הפילים ושאר החיות - בגן חיות, לשחק בנדנדה ,לאכול גלידת תות {או פיסטוק או סורבה ווניל},לקנות בלון אדום, ואומרת דייזי לאבא :
"רק אם תתנהג יפה !!! ובסדר !!! ולא תעשה בעיות כמו שילד טוב !!! צריך להיות " ,

דייזי גם מרכיבה את אבא על כתפיה ודוחפת אותו בעגלת הילדים והוא מתבייש מול המבוגרים .

לעת ערב ,אבא משתכשך באמבטיה עם ברווזים ,בועות ואוניה שטה .....דייזי רוחצת את פניו,חופפת את שערו וגם מאחורי האוזניים והמרפקים.

במיטה נאנח אבא:" הו,איזה יום ,בלי לבשל,בלי לנהוג,בלי לנקות,ממש חלום .איזה יום נהדר שככה עבר".

ודייזי -היא בסוף מחליטה שזה כלל לא פשוט להיות אבא והיא מעדיפה להישאר היא עצמה.

הספר מצחיק, הומוריסטי ועוטף באהבה את הקוראים הקטנים והמבוגרים .
מה שמעניק לספר את יחודו ומלווה בצחוקים רועמים הם האיורים של - בבט קול.
מראה האב המאויר במיני מצבים ילידיים בהפיכת התפקידים ובשמלתו המלמלית הוורודה המסתירה אך בקושי את שולי תחתוניו ורגליו השעירות הארוכות - גרם לי לצחוק גדול מעבר לסיפור .

אני רואה בעיני רוחי את מעיין נכדתי יושבת עם אביה מול הספר , וצוחקת בצחוקה המתגלגל....וקוראת לאמה ...."אבא בשמלת מלמלה וורודה "....”