“"החיים לימדו אותנו שאהבה לא מסתכמת בהסתכלות זה על זו, אלא בהסתכלות יחד קדימה לאותו כיוון"
- אנטואן דה סנט-אקזופרי -
אז מהי בעצם התאהבות והאם היא באמת בהישג יד?
האם אנחנו בהכרח רוצים לשדר עניין בזולת ולשפר את המיומנות בתחום זה אם רבות ממערכות היחסים בדורנו מובילות לגירושין?
האם תחושת ההשלמה בין ניגודים, השאיפה להטיב לאדם אחר גם על חשבוני - שפרנסה את שייקספיר לא רע - בכלל קיימת?
איך אפשר להשתמש במערכת ה"הילחם או ברח" בצורה הפוכה - לא כדי להפחיד אלא כדי לשדר לצד השני שאנחנו מעוניינים?
ניקולס בותמן כתב סדרת ספרים שמטרתם שכנוע של אנשים למטרותייך באמצעות יצירת תחושה דמיונית חיובית כלפי האדם האחר.
בספר "שכנע אותם בתשעים דקות או פחות" עסקנו במכירות, ביצירת דימוי חיובי לעסק שלנו והבדלתו ממה שעסקים אחרים יכולים להציע (בידול עסקי).
הספר "איך לגרום להתאהב בך בתשעים דקות או פחות" עוסק בעיקר במיתוג נכון שלנו בדייט הראשון, בשיחת הטלפון הראשונה ובפרופיל שניצור באתרי ההיכרויות כדי להניע את הפרטנר לבחור בנו שוב.
בותמן מאמין במוטו "אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני", ולפיכך תשעים הדקות הראשונות האלה יחרצו את המשך היחס שנקבל מאותו אדם שניסינו לקנות כחבר/בן זוג/שותף עסקי.
הרווקים שבינינו נרשמים לאירוע "ספיד דייט", ואף לא אחד מתוך עשרת בני הזוג הפוטנציאליים שהגיעו לא מוצא חן...
בכל זאת תמיד יש איזה אחד שמעורר בנו איזשהו רגש, אבל משהו מעכב בכל זאת.
הבחור הנ"ל הוא לא מי שהתרגלנו לתפוס כשידוך פוטנציאלי, זה יצריך יציאה מחוץ לקופסה - להפוך שלילי לחיובי.
אולי יש לו מספר מעלות: גר קרוב, נחמד, מדבר בגובה העיניים וכו'..."
אך עם זאת התרגלנו לדחות בחורים כאלה בעבר כדי לשמור על הדימוי העצמי שלנו.
אולי הוא נראה טוב מכדי להיות אמיתי, או שמזכיר לנו בדיוק את מה שניסינו לברוח ממנו כל הזמן, אולי הצלחתו המקצועית תאיים על בעלי המקצוע הנוכחיים שלנו שבטוחים במקומם.
אם להשתמש בדוגמא מהספר הקודם שסקרתי "הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות בשומרון"-
לפעמים הפשוט נראה יותר מסובך מהמסובך.
מופיעה בספר דמות החייל האנונימי שפיתחת כרווקה בחתונה של חברה אובססיה קלה כלפיו ואת מגלה שאת לא לבד בעסק, כי גם שאר הבנות התעניינו באותו בחור.
מדובר בחייל גבה קומה המגיע לחתונה דתית באמצע החופה. השיזוף הצהל"י הידוע והדרגות מסמלות "הוא משלנו". הדרגות מסגירות שמדובר בקצין והוא לא מתאמץ להרשים אלא טורח להחליף רק את החולצה למשהו יותר ייצוגי. כל הרווקות הנחשבות מתמוגגות ומכריזות שמדובר בחתיך, אך לא עושות עם זה כלום (ככל הידוע).
יש פה מצד החייל את שילוב הנונשלנטיות, הבטוחה בעצמה, היודעת שיש לך חיים שבנית ומטרת על וזה יותר חשוב מזה... יחד עם זאת יש פה כבוד לצד השני שהזמין אותך לשמוח בשמחתו, הבנה שזה הרגע החשוב בשבילו גם אם בשבילך זה פשוט עוד רגע מבין הרגעים.
השילוב הזה גורם לתחושה שאולי יש לכן, לכל מי שהיא לא הכלה ובכל זאת נמצאת בחתונה, גם משהו להרוויח אם תמשיכו את הקשר עימו... מדובר בבחור שווה ממכן באופן יחסי בשוק ההיכרויות אבל בכל זאת מכבד.
לעיתים עקב החוויה הקצרצרה (90 דקות או פחות!)
תייחסו לאדם הזר הזה תכונות ומעלות שאינכן יכולות לברר, ואולי גם תדמיינו איך כולן יקנאו אם הוא יבחר דווקא בכן.
גיבורת הספר תומה ממשיכה לחשוב על החייל ולהשוות האם הוא יתאים יותר לה או לשותפתה לחדר, והאם כדאי לריב עליו:
"תהיתי אם אני צריכה להתאמץ לברר עליו כי הבאזז סביבו היה מורגש וזה הוציא את החשק".
זה המלכוד הידוע - "אם אף אחת לא רוצה אז למה שאני ארצה?"
אבל גם: "אם כולן רוצות אז זה מוציא את החשק, כזה סאחי ובורגני ללכת עם העדר..."
בגילאים האלו של 20-30 זה קורה הרבה (בעיקר במגזר),
אין ביסוס חזק במציאות לתילי התילים שאת בונה על אדם זר, ורצוי שתתבגרי באיזשהו שלב.
בשנות העשרים שלי עבדתי באחד המשקים החקלאיים, והוא היה ספק של אחת הסחורות. היו לו שיזוף ובלונד חקלאי טבעי, מראה קצת חנוני אבל יחד עם זאת אסרטיבי. זהו שילוב די נדיר בתחום החקלאות, שבו אנשים מחוספסים בדרך כלל. ומבוגרים ממני בשנים רבות, עקב הרתיעה של צעירים מחקלאות.
למרות שהוא מרקע מבוסס יחסית הוא לבש בגדים פשוטים שלא אכפת היה לו ללכלך והוא הצליח ליצור איזושהי תחושה שהוא סקרן לגביי.
בדר"כ כשאני בעבודה קשה להסיט אותי מהמסלול הקבוע, אבל משהו בבחור הזה היה שונה.
בחורים שהכרתי היו בטוחים שאני היא זאת שאמורה להתעניין בהם ובמה שיש להם להציע, כנראה עקב הבנות הקודמות שפגשו, ובמקרה הזה הייתה תחושה כזו שהוא מבחין באופי האמיתי של בני אדם.
אחרי בירור עליו עם ידידותיו וחילופי דברים שהיו בינינו הבנתי שאני כנראה מחפשת מישהו יותר בוגר שעבר משהו בחיים. אולי את החייל החתיך מהספר?...
גם בתחום הזוגיות יש אמרה שגורסת ש"הזבל של מישהו אחד הוא האוצר של מישהו אחר".
אני לא מאמינה באמרה הזו אבל הופתעתי מהרבה בחירות רומנטיות של אנשים בסביבתי... אז אולי יש בזה משהו?
גם היה מאייר שעבדתי מולו, מישהו בתחום הקומיקס והאנימה.
תהיתי האם עליי לריב עליו... הבחנתי שיש לי חולשה לציירים. הם יודעים איך לצייר במילים את מה שכן טוב ומוצלח בציור שלי, לעודד ולתת דרייב להמשיך במטרות... למרות שמניסיוני מאיירי אנימה לא נשארים רווקים הרבה זמן, וזה שוב הבאזז הזה שמוציא את החשק.
מה גם שזו התאהבות בעיקר באופי, שמתאימה לגילאים בוגרים יותר ולא בטוח שהיא תחזיק קשר של גיל עשרים שלושים.
תמצאו בספר "איך לגרום להתאהב בך" ציטוטים פילוסופיים על אודות האהבה.
מה שייחודי כאן ממדריכים אחרים הוא שניקולס הוא צלם ותיק, שנשוי לדוגמנית יפייפיה.
עבודתו היא למכור אנשים באופן הטוב ביותר שאפשר לפרטנרים הפוטנציאליים, וכאמור לצלוח את מחסום הרושם הראשוני. יש פה הרבה דגש על איך להציג את עצמכם באתרים, איך ליצור רושם שאתם אנשים שאפשר לסמוך עליהם, ועוד.
ישנם דימויים רבים ובעיקר חזותיים לרומנטיקה: שייט משותף בסירה, הרכבה משותפת של רהיט,
"זוגות" חיות המופיעות במשלים כדוג' "הלך הזרזיר אצל העורב".
עיקר התיאוריה של בותמן היא הדגשת ההרמוניה שבמראה שני אנשים מתאימים, היוצרים יחד דבר שלישי.
(נוצרי משהו, אם יורשה לי...)
בותמן מציג מספר שיטות לחלוקה לארבעה טיפוסי אישיות. הוא טוען שכל האוכלוסייה מתחלקת לארבע בצורה גסה...
פה נכנס הצד הפסיכולוגי לעניין: אינטליגנטי, חזק, מוערך, חשוב.
אם אני חייבת לסווג את עצמי (ולדעת בותמן אני חייבת) - אני משתייכת לסוג המוערך.
הרבה אנשים אמרו שיתאים לי להיראות כמטפלת של חיות למשל, או מופיעה עם ילדים. כמו כן ילדים הולכים אחריי אחרי סדנאות ומספרים לי דברים אישיים, ולכן גם החלטתי לכתוב ספרים, כדי לתעל את המקרים הללו לתועלת הכללית ולא להשאיר את זה בגדר סיפור אישי של ילד שאינו רלוונטי לשאר.
מה שייחודי לבותמן ומשעשע הוא החלוקה לטיפוסים באתר היכרויות. אני מכירה אתרים ואפליקציות המשדכים לכאורה כבר שנים רבות, לכן הרשיתי לעצמי להרחיב עבור המתעניינים:
- הרומנטיקן -
יספר לכם שהוא פגש באינטרנט את אהבת חייו. הוא החליף כבר לבבות פועמים וירטואליים, והוא יודע שזה זה עוד לפני הפגישה ובלי שיחת טלפון... וזה מה שמוכיח שזה לנצח. תכינו אותו לשיברון לב אם הוא כבר בירר את הכתובת של אהבת חייו ושלח מתנות ופזמונים על אהבה ופרחים...
- המכור -
לרוב תחשבו שאתם התחלתם איתו, אבל משהו ייראה חשוד. הוא יישמע נלהב מדי יחסית למה שהצעתם לו ולפני שתשימו לב השיחות יילכו וייעשו אינטימיות מדי לשלב היחסים שאליו הגעתם. הוא יתעניין מה דעתכם לגבי סטיות שונות, אף פעם לא במפורש. הכל יקרה במסווה של הבחור העניו והפגיע. היתרון היחיד אם דג אתכם אחד כזה, הוא שכנראה לא תקדישו לו יותר מדי אנרגיה. המכורים הם בדיוק הטיפוסים שבלי הדופאמין הם פשוט חתיכת עצלנים וממש לא הולכים לרדוף אחריכם או לפתוח פרופיל פיקטיבי כדי להתעלל בכם. הם מי שהם והם כבר ויתרו... הם גם לעולם לא ישתנו, אז אל תתאהבו באחד כזה.
- המתפוגג -
הטיפוס העיקרי שאני מזהירה בפניו. יש לו אינסוף חברי אינטרנט אחרים שנכונים להגן עליו באביריות, אף שהוא נשמע כאדם נורמלי לחלוטין, יכול להיות שכבר דיברתם בטלפון והוא סוג הבחורים שאחר כך תשאלי את עצמך אם ויתרת עליו יותר מדי בקלות.
הוא לא מבין למה את לא פשוט פותרת את הבעיות שלך עם עצמך במקום לצפות שהוא יכבד את הזמן שלך ויעמוד בהתחייבויות שלו. הבעיה הראשונה עם עצמך שאת באמת יכולה לפתור אם את נתקלת בכאלה טיפוסים היא איך לנתק את המודם שלך באביריות, ולהשתדל שלא לשבור את המחשב כשתחזירי את המודם ותראי אותם מחוברים שוב עם הכותרת "עסוק/ה"
- המציאותי -
אלה דגי הזהב שברשת, מדובר באדם שכותב על עצמו מה הוא באמת מחפש, ויכבד אותך גם אם לא יילך ביניכם.
הוא שם באתר הנכון את התמונה הנכונה ופונה לקבוצת גיל וסטטוס כלכלי הגיונית למה שהוא מציע. הוא קובע איתך פגישה על מנת להמשיך איתך את הקשר, כי מצאת חן בעיניו ולא כי הוא רוצה להכיר את החברות מהפייסבוק שהוא ראה במהלך הבירור היחיד שעשה עלייך. אם מצאתם אחד את השני זה אומר שאת והוא מאוד ייחודיים בנוף המבאיש של אתרי ההיכרויות. תקפצו על המציאה בשתי ידיים ואל תחזרו לאתרים הללו לעולם!!!
לסיכום:
ספר חמוד וקליל. כנראה לא ישנה את חייכם - אבל אני נותנת לו צ'אנס.”
