“"ג'ים ונהג הקטר" מתחיל כסיפור ילדים פשוט וחסר יומרות עם שם וכריכה קלילים. מתוק מתוק , הוא צועק לכל את מרכולתו. ספר-חטיף , חברה שלי מכנה ספרי חמד כאלה והספר באמת היה חמוד והתקדם מהר מהר בשפה הילדית דמיונית של אנדה ולא נכנס כסיפור בתוך סיפור כמו "הסיפור שאינו נגמר" (אני דווקא אוהבת את הקונספט אבל תודו שזה מקל כשהגיבורים במימד אחד בלבד ואת האמת , סיפור אחד כזה הספיק לי) והוא אפילו הצליח לסחוף כשההמשך היה צפוי אבל לאורך הקריאה קרה דבר מוזר והטעם המתוק-מתוק הפך מר ונמהל באכזבה. מי שלא רוצה להיכנס לפרטים שלא יקרא את ההמשך (מכיל ספוליירים) אלא רק ידע שאני לא ממליצה.

ספויילרים !!

הגזענות האיומה בה תיאר אנדה את הסינים האומללים הוציאה לי את החשק לקרוא. הסינים מתוארים כקטני קומה -חלקם עד לגודל של אבנים וכפתורים קטנים- אוכלי שרצים וטיפשי טיפשים. מילא אם היו התיאורים מיוחסים לגזע מומצא אבל מיכאל אנדה אפילו לא מנסה להסתיר את מושא החבטות שלו ויורד על העם הסיני במלוא הקיטור.

(סורי, בחירת מילים שגויה חח) המבוגרים , שדי רגילים שאנדה מכניס תובנות ורמזים בעלילה, מנסים לפצח את מילות החידה הנוכחיות ומגלים שאין הפעם שום דבר מעבר לפשט. לא ניתנת להם מטאפורה או סמנטיקה, רק אי נעימות ותהייה על אותו סיני שהרס בעיני אנדה את העם הסיני כולו.

דבר נוסף שהציק לי הייתה פשטות העלילה. הכול הרגיש לי צפוי מדי, משעמם מדי, מוזר מדי ופשוט.. לא כמו שחשבתי שארגיש כשאקרא ספר נוסף של מיכאל אנדה.
במקום סקרנות ילדותית או קלילות מחשבתית רק רציתי לסיים עם זה כבר ואני תוהה אולי זה אחד מאותם ספרים שכן אפשר לייעד לגילאים מסוימים? כי אין שום דבר כבד בדמיון שלי , תאמינו לי.

לסיום, אציין שלא קראתי עד הסוף ועצרתי באמצע. יכול להיות שפספסתי המשך וסוף מקוריים? יכול להיות. מקווה שלא.. אולי עוד אחזור ואקרא עד הסוף, אם ימליצו לי על זה מספיק אבל פשוט לא הצלחתי להתנער מהצורך לתאר את ההתרשמות הראשונית שלא נעמה לי ומיכאל אנדה.. כמה אכזבת. הייתה לך אפשרות לנצל את כלי הנשק הספרותי נגד כל אויב , כפי שעשה לואיס קרול בהשתלת רמזים עבים נגד המלוכה ב"אליס בארץ הפלאות" אך במקום לנהוג בחכמה , החלטת לצאת בגלוי נגד העם הסיני כולו. מקווה שזה לא עלה לך ביוקר..”

“ספר מקסים, מלא דמיון ותום, ציורי, בטעם של פעם, עם איורים מקסימים, בלי עודף דידקטיות אבל עם ערכים. ספר קלאסי לספר לפני השינה, לבני שש עד אחת עשרה ואף יותר. אין כמו מיכאל אנדה לילדים וילדים בנשמתם.”

“ספר ילדים מקסים ומלא דימיון.
העלילה עצמה מאד פשוטה. שני החברים יוצאים לחלץ את הנסיכה החטופה מעיר הדרקונים ובדרך מתגברים על מכשולים שונים עד לסוף הטוב והידוע.
השם היה נשמע לי מוכר מתוכנית ילדים שהייתה פעם בטלוויזיה, ולהפתעתי הסופר-מיכאל אנדה- הוא זה שכתב גם את "הסיפור שאינו נגמר" המפורסם (שאני עוד צריכה לקרוא יום מן הימים)
אני בטוחה שילדים יהנו ממנו מאד..הבוגרים יותר יכולים לוותר (:”

“בס"ד
הספר הזה וספר ההמשך (ג'ים וכנופית ה13)הוא אחד מן הספרים הכי מתוקים שקראתי אי פעם, באמת. הסיפור מלא תום ילדותי אבל לא נגמר מהר מידי הוא אמנם נראה ממבט ראשון קצת מצחיק וטיפשי אבל אל תתעו לחשוב. כמו הרבה ספרים של מיכאל אנדה גם הספר הזה מלא עומק ומחשבה. ספר שאפשר לקרוא שוב ושוב, ולצחוק כל פעם מחדש. מתאים גם לילדים וגם למבוגרים וכל אחד ימצא בספר פינה חמה משלו.”