“תעודות. איזה יום מקולל. אני שונאת את ימי קבלת התעודות חוץ מהעובדה הברורה שביום קבלת התעודות השני בשנה משחררים אותנו לחופש הגדול.
כל היום חגיגי ונחמד ומתוק וכו' וכו'. אבל רוב הסיכויים שהוא ייחתם באיזה עונש נחמד D: (חיוך של סבל)
ציונים נמוכים זה ממש מצחיק. אבל לכו תדברו עם אמא שלכם על זה.
אז כמובן שלפני שאני אקבל את העונש של חיי (כנראה -) אני אכתוב עוד ביקורת.
בוהו. איזה ספר.
אתה גורם לי לרצות לבכות, ספר.
אתה כל כך אכזרי.
ולא, אני לא מדברת על העובדה שלורל כל כך מעצבנת. אלא על העובדה שהיא משחקת ברגשות של שני בחורים כאילו הם כדור גומי. וגם בגלל שהיא הגרסה המעצבנת של בלה.
כאילו, תבחרי כבר!!!!!!!!!!!!!
הסופרת לא נתנה לנו מישהו להעדיף. כל אחד טוב בדרכו שלו והיא לא נותנת לנו את מי לשנוא מבין שניהם!!
זה מגעיל שלורל הולכת מהאחד והולכת לשני ואז מהשני לראשון, וגורם לקוראים לשנוא לגמרי את הדמות הראשית, שהיא היא. כי איך היא מסוגלת לפגוע ככה בשני אנשים שהסופרת גרמה לנו לאהוב כל כך? זאת עוד בעיה שהסופרת טמנה לעצמה.
זה פשוט... רע.
וחוץ מזה, אני מסכימה עם ביקורות קודמת - בהחלט לא הייתה התמקדות בכוחות הקסם שלה. כאילו לורל נרדמה ממפגש רומנטי אחד לאחר. הכל מתואר באפלוליות מוזרה כזאת. אין כמעט שום התמקדות בפיות וברשע שעורב להם. וזה מטומטם. זה ממש מטומטם. כי חבורה של טרולים אמורה לרדוף אחריה!!
שוב, גם בספר הזה אין התמקדות בנושא המרכזי - הפנטזיה. האהבה שם דביקה ומעצבנת, והיא גם מעיקה כי הדמויות שמשחקים ברגשות שלהן אלה דמויות אהובות על הקורא.
עוד משהו הוא שנראה שללורל אין רגשות ואין לה לב ובגלל זה היא הולכת מאחד לאחר ונראה שבכלל לא אכפת לה. כאילו לא אכפת לה בכלל מהאדם שהיא מנשקת.
הוא מולה, אומר לה שהוא אוהב אותה, והמחשבות שלה בכלל נמצאות אצל הבחור השני. זה מטומטם!! ומגעיל!! וזה שוב מעצבן אותי!! וחזרנו לפני שני סעיפים שמעצבנים אותי בספר הזה, סליחה על החפירה =.=
כן, הכתיבה טובה. וכן, חלק מהדמויות ממש טובות. אבל לא הדמות הראשית. והרעיון מקסים, אבל לא מתמקדים בו. אלא במשולש אהבה צולע :/
אין לי מושג אם אני אקרא את שאר הסדרה שהיא תתורגם... אני כנראה אצטרך לחשוב על זה.
אז שלושה כוכבים לספר, עצבנות גדולה מצידי, ועונש לשעתיד מאמא. זה מה שחותם את הביקורת הזאת.”