שרידי יער
מסמך אזהרה ויזואלי
שי זכאי
...יושבת ברכבת מבית שמש לתל אביב, קרוב לקטר. או בעצם למה שהיה קטר, ועכשיו נראה כמו "טייס אוטומטי". הדרך סלולה
מדי והשדות נדירים מדי. הנוף, במסלול הקבוע, משתנה מול העיניים ואני אפילו לא קשישה עם זיכרונות של שמונים ומשהו
שנים אחורנית. מצמצמת עיניים לראות רק פסים צהובים של חרציות בתוך הירוק הבהיר ולהחסיר את השחור משדה הראייה שלי.
מתבוננת מבעד לחלון בקרון הקדמי של הרכבת — אני הראשונה לראות את הירוק והצהוב והכחול. רק שהכחול הוא בריכת ביוב
מקומית, הצהוב מריח מריסוס, והירוק...
אני מציינת שבע-עשרה שנים של הוצאה לאור של סימני אדם בסביבה באמצעות עלים וחומרים אורגניים, תצלומים, וידיאו
וכתיבה; 167 קופסאות עלים וסיפורים, 19 מדינות, 17 שנים, יוצרים יחד את "הקופסה השחורה": זום-אין לטכומטר של התדרדרות
מתמשכת של יחסי אדם סביבה, שכבות של התבוננות בפרטים הקטנים. שבע שנים אני מסתובבת עם "יער נייד על הגב", מפרקת
ומקימה ספריית עלים, זרעים וחומרים אורגניים במדינות שונות, קוראת בקול סיפורים, מראה תצלומים, מקווה לנער אינטואיציה
רדומה הנמצאת בדיוק בין המפשעה לטבור, אשר שוכבת שם כבר מאות שנים ומחכה לטלטול. התחממות כדור הארץ היא זרז
מצוין לגלות מחדש חלקי תודעה, לפתח תחושה של דחיפות בכל הקשור בשמירת הטבע ולחפש אחר פתרונות לא שגרתיים
לקונפליקטים סביבתיים.
התערוכה, לצד הספר, כוללת גם שני וידיאו-ארט וכמה אלפי תצלומים ויצירות בתלת מימד, שחלקם נעשו מתוך התבוננות בתא
שטח אחד של יער מת/חי — הסטודיו הפתוח שלי. יש לציין שבספר זה מופיע רק מבחר מתוך חומרי הפרויקט.
מדוע ספרייה של עלים ומה הקשר בינה לבין התחממות כדור הארץ ולבין האמנות?
עם ההכרה בתופעת ההתחממות בשנים האחרונות, ובצורך לנקוט פעולות להקטנתה, נולד הצורך לפעול לשם כך גם במישורים
החוץ-מדעיים, בתפיסה רב תחומית המחפשת דרכים יצירתיות להתמודדות עם הבעיה באופן שתחלחל לתודעה הציבורית
והאישית. אפילו ארגונים כגון ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, ה- Food & Agriculture Organization of the UN( FAO (, יצאו
בהצהרה שדרושה ראייה הוליסטית למלחמה בתופעת התחממות כדור הארץ ובתפיסת היער כגורם מרכזי לטיפול בבעיה.
עצים ויערות קולטים פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה — כחלק מתהליך הפוטוסינתזה-שנאגר בעלים, בענפים, בגזעים, בשורשים
ובקרקע, בתהליך הנקרא קיבוע פחמן ) Carbon Sequestration (. היערות ואדמת היערות בעולם מאחסנים כיום יותר מטריליון
טונות של פחמן, יותר מכל הפחמן הנמצא כעת חופשי באטמוספירה, על פי נתוני ה- FAO , ואילו כריתת יערות, ובייחוד שריפתם,
מוסיפות לאטמוספירה כמויות עצומות של פחמן דו-חמצני, התורם להיווצרות "אפקט החממה" ולהתחממות האקלים על פני כדור
הארץ. לפיכך יש לשמור על שלמותם של היערות.
היער בספריית העלים שלי הוא מעין מטפורה ליער הגלובלי. אם ניקח את כל העלים, הזרעים ופיסות הענפים שבספרייה, נוכל
לחשב כמה פחמן הם ספגו, משום שגם העלים היבשים, בתהליך הפיכתם לקומפוסט, מתפקדים כמחסני פחמן. כלומר התערוכה
והספר הם למעשה מאגר של פחמן. עם זאת, המושג "יער" בספר מתייחס למערכת צמחית מגוונת המקיימת חיים ומשלה ואינה
מצטמצמת לצמחי יער.
כאשר יצירת אמנות מולידה הפתעה, או פליאה, שאינה נעצרת במישור האסתטי, נוצר מתוכה מבט חדש על רסיס של המציאות,
או מחשבה חדשה, אפילו רגעית, היכולה להוביל לשינוי תודעתי רחב יותר. כאשר אמנות זו מכוונת לסוגיות סביבתיות, יש בכוחה
לחולל שינוי במודעות הסביבתית של הקורא או הצופה. בכל התורות והדתות קיימת הבנה לצורך בראייה רחבה וכוללת לפתרון
בעיות. מדוע בכל הקשור לאיכות הסביבה שלנו הבנה זו אינה קיימת? נציגי תרבות, אמנות ורוח צריכים להיות חלק ממערך מקבלי
ההחלטות בכל הקשור לסוגיות של שיקום, שימור, או שינוי נופי ובודאי להעלאת מודעות..
אמנות אקולוגית היא אחת הדרכים המעולות שאני מכירה לתווך בין הפרט לסביבה, למקבלי ההחלטות. בתוך מופעי האקטיביזם
הסביבתי-חברתי לסוגיו השונים, יש לאמנות סיכוי להגיע קרוב ככל האפשר לנפשו של האדם ולהשפיע עליה.
התבוננות בספריית העלים מסייעת בהפניית תשומת הלב ל"סביבות שקופות", כגון צידי דרכים, מקומות דחויים, וצרימות ביחסי
אדם סביבה. היא תורמת לאבחנה בין "טבע טבעי" לבין "טבע תרבותי". התבוננות ממושכת בעלים, בספר או בתערוכה, גם מחוץ
להקשר המדעי שלהם, ההזדמנות להכיר אותם בסביבה אינטימית, משמשים בפני עצמם כפעולות של שימור, מאפשרים היזכרות
ושינויי תפיסות.
פרויקט "תווי יער — הספרייה" הוא מסמך אזהרה ויזואלי מאופק משהו; מקום להרהורים על טיבו של האדם, תוך הפעלת כל
החושים — ראייה, שמיעה, טעימה, הרחה ומישוש לצד טיפוח חושים אחרים, המתעוררים תוך כדי שהות משמעותית ומצטברת
בספריית העלים. כפי שאין להסביר את התחושות הנוצרות בעת שהות בטבע, לא ניתן להסביר את התחושה הנוצרת כשמעלעלים
עמוקות בספרייה, צריך פשוט לעשות את זה.
החיבור בין התיעוד של מפגע סביבתי לבין העלים כעדות ממשית מאותו אירוע מכוּון לתווך בין מעשינו בטבע לבין תוצאותיהם
ברמות שאינן קוגניטיביות. הרצון לסמן תהליכים שבהם אנו פוגעים בסביבה, ואולי אף איננו יודעים שעשינו זאת, נובע מן
התחושה שבמאת השנים האחרונות לקינו במחלת העיוורון, מהסוג שדורש טיפול נמרץ, לא שגרתי.
מה מכילה הספרייה?
ספריית העלים הרב-תחומית משמשת כמעבדה וכאוסף של פריטי טבע פגוע, ומסמנת התנהגויות אדם אל מול כמה מהסוגיות
האקולוגיות הבוערות בעולם: כריתת יערות ושריפתם, אבדן מגוון ביולוגי, התחממות כדור הארץ, ואדישות סביבתית.
התחלתי את המסע שלי לאיסוף עלים בברזיל, שם נכרתים עצים בקצב של לפחות שמונה מגרשי כדורגל בדקה, ו 80%- מהם
נ כרתים באופן לא חוקי. נתון זה ואחרים הובילו לרצף של מסעות; 12 קופסאות מוקדשות להליכות שערכתי עם הבוטנאי
ד"ר יורם גולדרינג לאורך נחל שכוסה בבטון, ושפעלתי לשיקומו, 11 קופסאות מוקדשות להליכות במדבר עם הביולוג יגאל
גרנות, 10 קופסאות מוקדשות לביקור ביער יתיר עם ד"ר אייל רוטנברג ממכון וייצמן, החוקר עם מחלקתו את השפעות הגומלין של היער על התחממות כדור הארץ, ושל התחממות כדור הארץ על היער. הליכות ריפוי בסביבות פגועות התקיימו לאורך השנים
גם עם אורחים בינלאומיים — אמנים אקולוגיים, מרפאים אלטרנטיביים, זן מסטר.
יש מספר צמחים ואתרים שאני קשורה אליהם במיוחד והם מופיעים בספר כמה פעמים, במקומות גיאוגרפיים שונים ובנסיבות
משתנות. כמו מנטרה שמצללת את המבט הפנימי, תוך כדי חזרה ריטואלית, מופיעה אצלי שוב ושוב הסירה הקוצנית אהובתי;
הצבר מופיע ומשתנה בחמש קופסאות, החל מהיותו סמל ועד להפיכתו ליצירה תלת-ממדית — שריון אישי; כליל החורש הסגול
המרגש, שהפריע לקבלן המקומי, והאלה האטלנטית העתיקה שבצמרתה ביליתי שעות רבות, הם כמה מן ה"ספרים" השמורים
בספרייה שלי.
הספרייה משקפת מקומות שבהם אני מהלכת; עמק האלה — הסטודיו הפתוח שלי, ראש פינה — כור מחצבתי, והמדבר — מקום
מן החלומות. פה ושם שתלתי רעיונות לפרויקטים חדשים, אולי תרים מישהי את הכפפה.
האירוע המקומי המתועד באמצעות העלים עשוי לייצג גם אירוע עולמי. למשל כריתה של מטע בננות ליד מעגן מיכאל, בקופסה
מס' 97 , מתייחסת לכריתה של מטעים בכלל והידרדרות במצבת הנוף החקלאי כסוגיה בפני עצמה. התבוננות בשדה של זאב,
בקופסה מס' 135 , היא למעשה הצעה להתבוננות אחרת בשטחים הפתוחים בעולם, ההולכים ונעלמים.
משפחתי, שחיה עם כל העלים האלה במשך שבע עשרה שנים, גם היא כותבת ואוספת עלים לספרייה — ערן, הדר, מאי, כל אחד
עם מסעותיו והתבוננויותיו.
לעתים מלאכת האיסוף היא המרכז, לעתים הצורה או הצבע, או המקום. בשנים מסוימות הדגש הוא לא על מה שרואים בקופסה,
אלא על הקופסה והעלים שבתוכה כסמן למשבר חברתי, פוליטי, תרבותי, או אישי הקשור בסביבה. הקופסה כאוצרת של זיכרון. כל
קופסה היא גם מטפורה להתנהלות היום יומית שלנו. אנו חיים בקופסאות, הטבע שלנו מגודר ומשולט, הגנים שלנו בעלי רפרטואר
ידוע מראש, וביערות בישראל הכול כל כך מסומן, עד שצריך להתאמץ מאוד כדי ללכת לאיבוד, או לחוש תחושת מסתורין.
פעולת הליקוט והתיעוד נעשתה במקביל לפעילות סביבתית אינטנסיבית לשמירה על גבעה אחת — שטח של משאבי טבע שניסו
להפוך אותו לשטח לבנייה ולצד פעולות לשיקום נחל פגוע, שקיבל את הכינוי על שום המפגע — נחל בטון 1999-2002 . איסוף
העלים קיבל אז גם משמעות שאמאנית, כפעולת שמירה זעירה, בעלת אפקט הפרפר.
בספרייה יש גם שלוש קופסאות ללא עלים, לעומת קופסה 114 , שם חבוי יער שלם. קופסאות אחרות משמרות חוויות ממפגשים
עם קהלים שונים, במהלך הרצאותיי בעולם. במשך השנים, הקפדתי לתעד גם אירועים משפחתיים דרך העלים; יום הולדת, פרידה,
רגעי קבלת החלטות חשובות. לעיתים ערכתי מעקב אחר עלה בודד; הלוטוס שפגשתי באוסטרליה אך מקורו במקסיקו, עד שנחת
כאן בישראל )קופסה מס' 41 (. יש עלים, או זרעים, או פיסות גזעים, המאזכרים מפגשים מתוך היוזמות הסביבתיות שלי — למשל
לשינוי התודעה ואופן הטיפול של גנן מסחרי באדמה שממנה הוא מתפרנס. או קריאת שיר בקול בכנסת, בישיבה עם נציב הדורות
הבאים ועם ראשי הארגונים הסביבתיים, הדנה בהשלכות ההתחממות אל מול חבר כנסת שאומר שזה נשמע לו כמו האיומים על
באג 2000 , וששום דבר לא יקרה. או תיעוד הליכות עם ראש מועצה, שטען ש"עצים לא מכניסים לו ארנונה". כל אלה ממשיכים
את "שיחות האמנות" עם הנהגים של מערבלי הבטון, כחלק מהתהליך שיצרתי לשיקום הנחל. ניתן לראות את הפעולות האלה, שלכאורה אינן פונקציונאליות, כסדרת ריטואלים, כסוג של הפרעה הכרחית לסדר צורם. הפרעה/ריטואל לצורך העמקת התודעה,
ליצירת זמנים עוקפי מחשבה, להעלאת המודעות, לשמירת טבע.
בספר מתאחדים סוגים של כתיבה, שבדרך כלל אינם מופיעים ביחד; טקסט מדעי — רוב הצמחים בספרייה מזוהים גם בשמותיהם
הבינלאומיים הלטיניים והשפה הבוטנית מקבלת משמעות פואטית ; טקסט דוקומנטרי — המספר מדוע נבחרו דווקא עלים אלה
ומאיפה נלקחו; וטקסט שירי או פרוזאי, שאיתו יכולתי להתעופף אל מחוזות אחרים, שלעולם לא יימצאו בספרייה מדעית.
לעיתים הטקסט מקיים דיאלוג עם תצורות העלים מאותה הקופסה. וכך נוצרות בקופסאות שעל המדפים שכבות עלים, המוצגות
כמו בזמן גיאולוגי:
שכבת המפגעים ●
תצפיות מקומיות גלובליות ●
יומן אישי גלובלי ●
הנארי — קסם פשוט ●
שכבת שמורים ●
חדר הקריאה הזה מחובר מטפורית לספריות האמנות האקדמיות בעולם באמצעות שיטת מיון הנקראת על שם דיואי. כל כרטיס
מתחיל ב 770- )מספר דיואי לתחום האמנות בכל ספרייה אוניברסיטאית(, בסדר רץ מ 1- ל 167- .
סך כל הסיפורים בכל קופסה/כרטיס מכוונים להעיר אינטואיציה עתיקה ורדומה, הקיימת בכל אחד מאיתנו, לאפשר לה לשוב
ולפרוח, לחבר את עצמנו מחדש לטבע... באופן טבעי.
סדרת תצלומי היער ושתי עבודות הווידיאו-ארט מתייחסות גם לישויות טבע, מעניקות להן "פנים". הם רוח המקום ) .)Genius Loci
בתערוכה הוזמן הציבור להביא עלי שלכת לגלריה, ממקומות שהם בעלי משמעות עבורו. הקהל גם הוזמן "לעלעל בספרים"
מאנגליה, צרפת, קוריאה, גרמניה, קזחסטן, יפן, אוסטרליה, קפריסין, הודו, טורקיה, ארצות הברית, ישראל ועוד, לקרוא את
הסיפורים שבתוך כל קופסה, ולהרהר במגוון המינים שאנו הורסים ללא מחשבה, הכחדה המתרחשת ממש לנגד עינינו.
המבקרים בתערוכה ובספר מקבלים אינוונטר, ויכולים לבחור בפגישות מקריות עם עלים וטקסטים, או להתמקד בכרטיסיות
נבחרות המעניינות אותם במיוחד. מסע פנימי בין הכרטיסיות עשוי ליצור חוט מקשר במישור נוסף. למשל, בתחתית קופסה מס'
79 מוזמן הקורא לבקר בקופסה מס' 140 ; לעתים יתבקש לחזור אחורנית. עלים מסוימים מאזכרים חוויות של צפייה בעלים מארץ
אחרת, וכך ניתן לקרוא את הסיפורים בקפיצות אסוציאטיביות.
"החייאה — סודות עתיקים לשמירת מים חיים" )ווידיאו-ארט 2.10 דקות(, מתמקד בדיאלוג בין ידע מדברי קדום של חברות
נוודים, שחיו באזור לפני כ 2000- שנה, לבין הידע של היום. סודות שמירת המים של העבר עדיין רלוונטיים, אם נדע להתבונן.
הספרייה עפה באוויר אל המדבר, ונוחתת בחווה נבטית, שם היא מקבלת ידע קדום וקמה לתחייה. העלים היבשים והזרעים יוצאים
מהקופסאות ומתחילים לפרוח, ליצור את מגוון המינים שנעלמו, מחדש.
עבודת הווידאו-ארט "רוח המקום", ( 4.5 דקות), משמשת כפסקול לתערוכה כולה, ומבקשת לעורר אותנו לקיומן של ישויות טבע
שאינן אדם ואינן עץ, אלא הן עצמן המהות והתמצית של המקום.
מחשבות על תהליך האיסוף והצילום
בהייה בעלים, בקומפוזיציה, צבע, ריח, וצליל, עשויה לאפשר תובנות חדשות על דברים מוכרים.
תהליך האיסוף, מאזכר ריקוד מתמשך, שתנועותיו מתכתבות עם אלה של החקלאי בשדהו. הזדהות, ליקוט, תיוג, שימור, גילוי,
חיווי, תיקון, או כוריאוגרפיה לזריעה, השקיה, נביטה, קציר, איסוף, קיבוץ ואילום וחוזר חלילה.
נדמה לי שמה שהניע אותי לאסוף עלים יבשים, לשמרם ולקטלגם — ולתעדם בקפדנות שאינה אופיינית לי, כאחת שנלחמת על
חייה, לתעד דרמות קטנות ביחסי אדם/מקום )כגון ההתחקות אחר חייו של עץ אחד שנכרת שלא לצורך, בקופסה 4( — הוא געגוע
עמוק לטבע לא נגוע, כמיהה לקרבה פיסית ורוחנית למערכת האקולוגית הלא-אנושית, ואמונה אינסופית ביכולתה של השפה
הוויזואלית לחולל שינוי בתודעה.
כצלמת, נדרשתי לאימון בתורת האיפוק כשתיעדתי אירוע או מקום באמצעות איסוף העלים מבלי לרשום אותו על הכרטיס
המגנטי, או על סרט הצילום, מתעקשת להכניס את פעולת האיסוף וצילום היער לתוך הפעולות היומיומיות שלי, כגון צחצוח
שיניים. כמו נדר. פעולת הצילום היום יומית של היער המת החי, מאחורי הסטודיו שלי, מנחיצה את קיומו. המצלמה שלי ואני
מתפקדות כשומרות היער. כל עוד אֲצַלֵם אותו, היער חייב להיות שם, לפני העדשה. הליכות לצילום היער הן הליכות למיפוי
אירועים קטנים. אין שיאים. זו עבודה רוטינית.
מצב היער המקומי מסמל את הפער שבינינו ובין הסביבה. ועדיין מי שיסתונן )יסתכל ויתבונן( ממושכות מבעד לעדשת טֶלֶה, יוכל
להבחין בחיים חדשים הבוקעים מתוך העצים המתים ומסביבתם, בטרנספורמציות שקטות. יש סיכוי להבחין בהתנהלות חיפושית
קליפת העץ וחברותיה אל מול הנקָר הסורי, המאיים לשלוף אותן מתוך גזעי האורנים, סימפוזיון על הישרדות ומעגל חיים )קופסה 29 (.
צילום הארכיטקטורה שהיער מייצר לעצמו, כאשר הוא אינו מופרע על ידי ניהול אינטנסיבי, מאפשר קומפוזיציות מורכבות
שיוצריהן הן ישויות היער בשיתוף פעולה עם רוח, צמרות, ענפים, צמחים עשבוניים, סלעים ואדמה. אני מבקשת להוציא לאור
ריטואלים אלה, שלרוב סמויים מן העין. היער הוא סוג של מסמך הדורש פענוח בעזרת הליכות, נוכחות, צילום והמון הקשבה.
גם בסלעי המקום אני פוגשת כתב יד קדום, קודים עתיקים, נוכחות נשית מובהקת. סלע אם.
סימוני ההכנות לכריתה, המופיעים ללא אזהרה מוקדמת )וללא שיתוף הציבור( על העצים, מאופיינים בכתום עז. או אז אני מכינה
פאלטה של גוני גזעים והולכת לטשטש את הכתום: זהו מיצג שכותרתו: אמנות החבלה ) .)Sabotage Art
כמו בכל גן — על מנת לראותו, ליהנות ממנו ולהתעמק בו צריך ללכת. אני מזמינה את הקוראים שלי להליכה. ריתמוס ההליכה
לאיסוף העלים עשוי להקביל לריתמוס הצפייה בעלים והקריאה בכרטיסיות — בספר, וכן לנגיעה, להרחה, לפתיחת הקופסאות
וסגירתן והחזרתן למדף — בתערוכה.
כעת ניתן כבר לראות פה ושם שינוי במודעות הסביבתית. הפרויקט הזה הוא סוג של אקטיביזם חברתי, סביבתי, שאני מקווה שייצור
בקורא/צופה סקרנות, או פליאה, אבל גם יחלחל לקראת שינוי בתפיסת הטבע אצל הפרט. להבדיל מספרייה מדעית, הפרויקט אינו
ממיין בקפדנות מפגעים סביבתיים לפי סדר חשיבות כלשהו, ללא יומרות לתת פתרונות מדעיים לבעיות הסביבתיות. לא נוצרה
כאן שיטה לאיתור עלים מכל המקומות הבעייתיים בעולם, ולא נעשה מיפוי לפי דרגות חשיבותם של המפגע או האירוע. על פי
הגישה האקוצנטרית, לכל קופסה ותצלום יש חשיבות שווה. הכול שווה-ערך: שביל הנמלים, האלון הזקן, האלה העתיקה, מודעות
הגנן, צמחי הבר והגורן שאיננו עוד.
מחשבות על הדהוד קרוב ורחוק
שאיפתי היא שהקורא יהיה מסוגל לראות את התמונה הגדולה בתוך קופסת עלים אחת קטנה. כמו מנבטה תוכל הספרייה לייצר
צמיחת תמיד בלב הקורא. הייתי רוצה שההתבוננות בצומח דרך ספריית העלים תאפשר לקורא להרגיש מיד שייך, בכל דף שיבחר
לפתוח בו.
עבודת אמנות, כתב אנדרה ברטון, היא בעלת ערך רק במידה שניתן לראות רמזים של עתיד מטפטפים לתוכה. פעולת האמנות
בפרויקט זה היא התהליך וסוג החוויה שהיא מביאה איתה אל העתיד.
עד שנת 2050 ייכחדו 37%-15% ממיני הצמחים בשל התחממות כדור הארץ. אם נמשיך בהתנהגות "אחראית" זו כלפי הסביבה,
ניתן יהיה לבקר בספריית העלים שלי ולהיזכר, באופן חלקי, איך נראה פעם הטבע.
ש.ז.
ירוק בחוץ ובפנים — ספר האמנות הירוק הראשון
מאז הדפסת ספרי האחרון, לפני 14 שנים, דאגתי שתיעוד הפרויקטים המתמשכים שהובלתי, ראויים ככל שיהיו, לא יודפס כמעט.
לקראת הדפסת הקטלוג מתוך הספר בשפה האנגלית ב 2007- , השתמשתי בו כדרך להשפיע על מגזר בישראל שעדיין לא שינה, לצערי, את
התנהלותו בתחום השמירה על הסביבה — בתי הדפוס. באותה שנה, ולאחר שנים של עבודה מאומצת על הפרויקט, לא היה לי ברור האם
הספר ייצא לאור, ובאיזה היקף, משום שלא היה בישראל בית דפוס ירוק, וזה תנאי שהצבתי לעצמי להדפסת הספר.
במקביל להכנת הספר התחלתי בתחקיר משמעויותיה של הדפסת ספר אמנות בתהליך ידידותי לסביבה... הבקשה שלי מחמישה בתי דפוס
לאתר צבעי דפוס לא רעילים, ולקבל מפרט לגבי תכולתם, התקבלה בהסתייגות. הידע קיים, גם הצבעים, אך השינוי לא נעשה. אני משקיעה
בפיתוח תו ירוק להדפסה, ובתחקיר לקביעת פרמטרים להדפסת ספר ירוק. אני חייבת ליצור הלימה בין החוץ והפנים של הספר.
2007 : תווי יער — הספרייה )באנגלית( מודפס על נייר ידידותי לסביבה בצבע שמן צמחי, ונבחנים לגביו 15 פרמטרים בחמש קבוצות של
קריטריונים — 'תו זכאי' להדפסה ירוקה. בכך הופך הספר לספר האמנות הירוק הראשון בישראל וכך גם נולד המרכז להדפסה ירוקה.
2008 : אני מפיקה בתהליך של הדפסה ירוקה, בשיטה שפיתחתי, גם ספרים של מחברים אחרים. מ"מכון התקנים" מגיעים אלי לביקור
סטודיו וטוענים שהקדמתי את זמני, והם לא ערוכים לטפל במגזר הזה. מנכ"ל המשרד להגנה על הסביבה טוען גם הוא שיש דברים דחופים
יותר... בתי דפוס אינם מוכנים לרכוש את התו ואינם נענים לקריאתי להטמיע שינוי בתהליכי העבודה שלהם. הירוק נשאר על הנייר ברוב
המקרים.