הספר מציע אנליזה של הכוחות הפועלים על ההווה הישראלי מתוך המקורות ההיסטוריים והמיתיים של היהדות, ופורש דיון מורכב על הזיקות שבין ההיסטורי לבין שאלות ותובנות מתחום הסוציולוגיה והפסיכואנליזה. מתוך חתירה לפרק ולהבין את יחידת המקום העירומה - המייצגת גאולה עבור הקולקטיב – מציעה פדיה אנליזה המבחינה בין ארבעה ממדי מרחב: הסימבולי, הדמיוני, הממשי והמציאות. כך היא חוקרת כיצד מוטען המרחב - או המרחב-זמן, על המקום, ומנתחת פערים בין קבוצות שונות הפועלות מתוך תודעה שונה של מרחב וזמן. נוסף לכך נדונות הפרדיגמות של יחסי אבות ובנים וזיקת האם-בן מנקודת הראות של מרחב וקהילה, וכבסיס להבנת קהילות טראומטיות ואפוקליפטיות.
חביבה פדיה בוחנת את התנודות שחלו בזרמים המיסטיים היהודיים המודרניים מהאלוהי אל ההיסטורי ואל הפוליטי, ואת הטרנספורמציות המורכבות בין האלוהי ובין המשיחי, האדמתי והמדיני.
זהו מחקר שמפענח בו-זמנית הליכים של הדתה, פונדמנטליזם, כיתתיות וטרור, ואת החילון השקוף המתחולל בתוך הדת גופה.
