רגע לפני סוף הקיץ, בסוף שבוע מהביל בעיירה בניו המפשייר, הנרי בן השלוש- עשרה - נטול חברים, ספורטאי כושל - עוסק רוב זמנו בצפייה בטלוויזיה, בקריאה ובהזיות על גופן של בנות כיתתו. חיי החברה שלו מבוססים על אמו אדל, רקדנית לשעבר וגרושה שנים רבות, האוגר שלו ג'ו ויציאה קבועה בשבת למסעדה עם אביו ומשפחתו החורגת. חרף ניסיונותיו, ברור להנרי ששום דבר שיעשה לא יצליח לשמח את אמו הרגישה והשברירית שכמעט לא יוצאת מהבית.
אבל כל זה משתנה ביום חמישי לפני לייבור די, כשגבר מסתורי ומדמם בשם פרנק ניגש להנרי בחנות ומבקש עזרה. בחמשת הימים הבאים ילמד הנרי כמה שיעורים חשובים בחיים: איך לזרוק כדור בייסבול, את סוד הפאי המושלם, מהי קנאה, כמה חשוב להעמיד צרכים של אחרים - ובעיקר של האהובים עלינו - מעל הצרכים שלנו, ולמה לאהבה האמיתית כדאי לחכות.
בסגנון המזכיר את כפרה של איאן מקיואן אורגת הסופרת עטורת השבחים ג'ויס מיינארד סיפור שנון ויפהפה, מלא חמלה ואומץ. זהו סיפור על אהבה, סקס, התבגרות ובגידה איומה מבעד לעיניו של ילד מתבגר, שלימים יביט בעיניים של איש בוגר על המפגש הבלתי צפוי הזה בתחילתו של אותו סוף שבוע ארוך, לוהט ומשנה חיים.
"אני מצפה מרומן רק לדבר אחד: שיגרום לי לחוש כאילו אלה חיי ולא ספר שאני קוראת. סוף החופש, עבורי, הוא רומן נכסף שכזה - שנון, מריר במקומות הנכונים, נוגע ללב, כתוב נפלא. הוא הקסים וריגש אותי, ואני אסירת תודה לג'ויס מיינארד על בריאתן של דמויות מקסימות כל כך, הנחרטת בזיכרון לעד. תענוג אמיתי."
- אלינור ליפמן, מחברת "מחאה משלי" (בעברית ב"ספריית מעריב")
"קראתי את ספרה הנפלא של ג'ויס מיינארד, סוף החופש, בשלוש שעות של הנאה צרופה. איש באמריקה אינו כותב על אהבה שאבדה ושבה כפי שעושה זאת ג'ויס מיינארד, וכולם יודעים זאת."
ז'קלין מיצ'ארד, מחברת "הצד העמוק של האוקיינוס" (בעברית ב"ספריית מעריב")
