“אחד הספרים החשובים לדעתי,עוד ספר שערך רמי טל-מבכרי העורכים בארץ-שערך בין השאר ספר חשוב אחר-אופטמי של אורי אבנרי ז"ל-_בו ניתן ללמוד על הצטרפותו למחתרת הלחי, ךחמתו במלחמת יום העצמאות,הצבעות כבר אז של התשקורת ששבחה את דיין שהתחבא יום שלם לדברי אבנרי-וסגדת הממסד והתקשורת לבן גוריון)וספר חשוב על אסא קדמוני ז"ל -שמספר על חייו ,קורותיו כלוחם בצנחנים בשנות השישים(שנות השיא של החטיבה ממה שהבנתי)איך התאמנו אז-ואיך הפקרו במלחמת יום הכפורים. בספר זה
יצחק מספר על הימים שלפני קום המדינה-על הווצרות מנגנון ההסתדרות-איך אביו היה תחילה פועל פשוט ועם השנים התקדם להיות פקיד יחד עם חבריו-שהמשיך לדבר על סוצאלזים ושוויון-כשרק אחד מהחבורה נשאר פועל פשוט-ונשאר אדם עני אך שמח בחלקו)
אנשי הפלמח היו צערים שהתגיסו לסוג של סירת של ההגנה -פלוגות המחץ ועברו אמוניפ מפרכים.באף מקום לא מצאתי תאור של האמונים האלה ובלמודי ציונות בתכון(הלמודים הכי מיאשים ומדכאים שהיו) רק ספרו שהיה קרב קשה בלטרון במלחמת העצמאות בו נהרגו הרבה אנשי פלמח.עמוד 39
השנה 1942 אנחנו בני השש עשרה יצאנו לקורס מפקדי כיתות של הגדנ"ע.ארבעה שבועות של משחקים ובידוד ביערות שפיה , מטילים בגבעות בשיפולי הר הכרמל.
רצים ומסתתרים בין שיחי אלון וסלעים אפורים,מתגנבים ואורבים לאוייב.נחים לייד מעינות מים חיים ושותים ישר מהסדק שבאדמה.הינו חוצים בגאווה כפרים ערבים,ומחלפים
מטחי אבנים עם השבאב.שם במחנה בשפיה, לפני יותר משישים שנה פגשתי לראשונה באנשים שליוו אותי לאורך כול חיי: אחד המדרכים היה צבי צור,צירה שהגיע לרמטכליות ומילא תפקיד חשוב בקרירה הצבאית שלי.ברוך שהגיע לשרת כסדן ראש אמן ...

עמוד 48
בן 18 הייתי והרפא אמר שלא אוכל להתגייס לפלמח מאחר שליבי מרשרש.ששים שנה הסתובבתי עם רשרוש בלב שמעולם לא שמעתיו, עד שעברתי לעת זקנה נתוח מעקפים. לא פעם אני שואל את עצמי ,איך היו מתנהלים חיי אלו שמעתי בעצתו,ונמנעתי מלהתגייס עם כול הכנופייה יחד.

מאז התרוצצתי בנגב ובמדבר סיני מבור מים מלוכלכים אחד למשנהו,צללתי למעמקי הים עם ציוד פסול ,ערבים ירו לעברי במשך למה שוודאי הצטבר לעשר שעוץ רצופות
,רצתי 30 קלמטר ב4 שעות(מה???? זה כמעט רצת מרתון)עם מקלע ברן על כתפי כדי להסתתר מהברטים אחרי פיצוץ הגשרים,טיפסתי על המורדות התלולים של מצדה בעזרת הידים,(לא היה רכבל)נושא בשיני שק מלא אטריות במשקל 50 קילו אבדתי אנשים יקרים לי,הימרתי על יזמים ועל חדשנויות,ובכל זאת שרדתי.
בגיל שמונה עשרה הרופא חשב שלא אוכל לעמוד באתגרים הפיזים שהפלמח יעמיד בפני ,ואז עשיתי לראשונה את אשר עשיתי אחרי כן עשיתי כמה פעמים בחיי-לא שעיתי לקשקושיהם של הרופאים. יחד עם חברי מקורס מפקדי כתות של גדודי הנוער עזבתי את תל אביב והתגיסנו לפלמ"ח, יחידת ההגנה שהסתתרה מהברטים בקבוצים בכול רחבי הארץ. הפלמח היה הכוח המגוייס בזמן מלא של ההגנה, שחצי מזמנו התאמן ובחציו האחר עבד למחיתו בקבוצים מסוימים.”

“ספר חובה לביטחוניסטים יחיאל חורב שותה את דמו של יצחק יעקב ,ומאשר לנחום מנבר למכור חומרים כימיים לאירן”