באפריל 1948 נפל אמנון אחי בקרב על מצודת "נבי-יושע" שבגליל העליון.
הייתי בת חמש.
התחלתי לכתוב שירים בגיל מאוחר יחסית. כתבתי על נושאים שונים, אך מדי פעם הבליח שיר על אחי החסר. אחדים משירים אלו הופיעו בספרי הראשון, ואחרים בספר השני. כשהתקבצו המילים לספר השלישי, החלטתי לכנס בכפיפה אחת את כל השירים על מות אחי. בהדרגה התרחבה היריעה. אל שירי האבל הפרטי, חברו שירים שמבטאים את כאב הכלל ואת הטרגדיה הקשה מנשוא של שני עמים במולדת אחת.
הספר השלישי כולל שירים חדשים וישנים. הוא מחולק לשני שערים: "תל אביב" - ובו שירים על ילדות ונעורים, ו"ירושלים" - ובו שירים על חוויות הבגרות.