בבואנו לקרוא בספר בראשית אנו כבר יודעים מה נאמר בו, שכן אנו חוסים תחת צל ענקי-ההבנה המשרה עלינו ביטחון. אנו יודעים שאלוהים ברא את העולם באופן מושלם בהיותו מושלם, שהוא הזיק לבבל בגלל המגדל הנוסק לשמים, שהטובעים במבול ואנשי סדום היו רשעים מרושעים והאלוהים הטוב ביקש לתקנם, שאברהם הגיע מאור כשדים האלילית של אביו, שאלוהים ניסה את אברהם וזה חווה חרדה פרוטסטנטית בהיתקלותו באלוהים האימתני והטרנסצנדנטי מתוך רצף ניסיונות שהעמיד את אברהם וכו' וכו'. האם אכן כך הדבר?
בספרו צחוק אברהם מציג יצחק בנימיני את פירושו החלופי לספר בראשית – בקריאה צמודה מסיפור הבריאה ועד סיפור עקדת יצחק. מתוך כך עולה האפשרות של יחס רך אל האלוהים, שאינו יחס חרד או חרדי. סד הפרשנויות האחרות מוטה הצידה על מנת לאפשר לרגע מבט כביכול ראשוני בכתוב, על מנת להציג את דון-אברהם-קיחוטה לא כאביר נצחי של אמונה אלא כמאמין ערמומי אל מול התביעה האלוהית כלפיו. בנימיני קורא בספר בראשית בלא מנוח לאלוהים, שואל עליו, לפני שיבחן את כליותיהם של אדם, נוח, אברהם ושאר אבירי אמונה (אם כלל כאלה הם). באופן הזה הפירוש לספר בראשית הוא מצע לתיאולוגיה ביקורתית, לא אמונית, לקראת בחינה דווקאית של שאלת האמונה, כשזו מציבה את עצמה אל מול המוחלט באופן כנוע.
ד"ר יצחק בנימיני עוסק בכתיבה על היחס שבין תיאולוגיה יהודית ונוצרית לבין פסיכואנליזה. עורך, בשיתוף עם עידן צבעוני, של הוצאת רסלינג. מלמד בבצלאל ירושלים ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ערך יחד עם עידן צבעוני את האסופה "עבד, התענגות, אדון" (רסלינג, 2002). פרסם את ספר השירים "יורד במלצ'ט, יורד ביוהנס פסיון" (גוונים, 1998) ואת הספרים "מה רוצה הגבר?" (רסלינג, 2003), "פאולוס והולדת קהילת הבנים" (רסלינג, 2007) ו"השיח של לאקאן" (רסלינג, 2009).