יצאתי לאוויר העולם בגיל מאוחר מאוד. גם גדלתי אחרת, במקום שבו איש אינו רוצה לגדול. אך לא הייתה לי בררה, כי זה מה שקרה לי. אך למרות הכול ניסיתי להסתדר, להכיר חברים. למעשה, לא הכרתי חיים אחרים. אלה היו חיים שונים, ובדיעבד מוזרים. לא, אל תחשבו שלא הייתה לי מיטה וארון קטן וגם טלוויזיה בשחור-לבן. אך היה לי משעמם, נורא משעמם. ניסיתי להתמודד, היו לי כוחות נפש אדירים, ניסיתי לשדר אופטימיות. והם, עזרו לי, בעצם עשו את המקסימום על מנת לעזור לי. אולי היו להם קצת רגשות אשמה - הם באמת אינם אשמים, כוונתם הייתה טובה- אך זה היה המצב.
כך גדלתי, בדרכי שלי, עם עזרה של אימא וקצת של אבא. הוריי לא נטשו אותי, היו לצידי, ניסו לתמוך בי, למצוא פתרונות, לחשוב על דרכים אחרות לתקן את חיי. ופתאום זה קרה, אחרי שנים רבות. הפתרון נולד משום מקום, למרות שעדיין היה צריך להמשיך במאבק. זה היה מאבק של חיים ומוות ממש. בלי פתרון, לא אוכל להמשיך לחיות כמו שצריך, ובוודאי שלא בתנאים האלה. קיוויתי, קיווינו כולנו שחיי ישתנו.
אני חייבת, פשוט חייבת, לספר לכם את הסיפור שלי, אני מאוד רוצהש כולם ידעו עליו. זה סיפור שמקונן בלבי זמן רב, ואני חייבת להוציא אותו החוצה. זה סיפור לא שגרתי על חיים שאינכם מכירים.
אז אני מזמינה אתכם לקרוא על חיי, חיים שבצידם המון אופטימיות ותקווה. אולי מישהו ילמד מהמקרה שלי, כך לפחות אני מקווה.