“איילה בורחת עד ניו-יורק כדי להבין שניו-יורק לא מחכה לה ובעיקר כדי לחזור הביתה ולהרגיש שלמה יותר עם המורכבות המשפחתית שכן מחכה לה, בתל-אביב, בסבלנות אין-קץ.

היא גם בורחת מאמא שלה רק כדי להבין שהיא לא יכולה בלעדיה, וגם נמלטת מעצמה כדי להתבונן באיילה מהצד – זרה מבפנים וזרה מבחוץ.

כתיבתה של מיה סביר ממגנטת בעוצמתה העדינה, כיאה לשם הספר.
אין כאן פאתוס או סחיטה רגשית מאולצת.
המינון כל-כך נכון וכל-כך משכנע שאפשר להתבלבל לרגע ולחשוב שאת יושבת במטבח הקטן בתל-אביב, לצידן של אמא ובת והשתיקות הנערמות בפינה, או בחדרון מאולתר המופרד על-ידי ארון בגדים ישן בניו-יורק, לצד המחשבות של איילה על אבא אהוב ומרוחק וזיכרונות כואבים שמסרבים להתנדף ולפנות מקום לאדישות.

זהו ספר נדיר בבשלותו הרגשית והעלילתית.
ספר 'ביכורים' בהגדרה אבל ממש לא כזה במהות.
פשוט מצוין.”