“בדר"כ הסדר הוא כזה: יש ספר עושים ממנו סרט, וכל מי שחווה את שניהם טורח להגיד "סרט מצוין, אבל אהבתי יותר את הספר". המקרה של 2001 Space odyssey הוא שונה. הספר והסרט נכתבו יחד, על יד סופר המדע בדיוני הבריטי ארתור סי קלארק והבימאי סטנלי קובריק. הספר פורסם קצת אחרי שהסרט יצא. הסרט יש שטוענים הוא אבי סרטי המדע הבדיוני. אני ראיתי את הסרט, מזמן, וחזרתי להגות בו לאחר שהאזנית ל"האזנה מודרכת- עם עומר גפן" (מומלץ) בפרק שעסק בשיר Space Odyssey של David Bowie,- להלן קישור https://glz.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%92%D7%9C%D7%A6/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%94%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%94-%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%AA/%D7%94%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%94-%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%AA-david-bowie-space-oddity
מסתבר שהשיר הושפע מהסרט. אז עכשיו קראתי את הספר. הספר מגלול 3 עלילות לא ממש במקביל. הראשונה, חוצנים נוחתים בכדור הארץ רק מוקדם מידי, האנשים פה עדין לא אנשים. 3 מיליון שנה אחורה, עדין לא הומו ספיאנס ספיאנס. אז הם הולכים, ומשאירים פה "אזעקה". סיפור שני, מדען נשלח למושבה בירח לבדוק אנומליה שהתגלתה שם. סיפור שלישי, ספינת חלל במסע קיצוני לקצה מערכת השמש, למשימה סודית, שמסתבכת. זה בקווים כללים. רוב הכתיבה היא דיווחית, "יבשה" מיצרת אמינות, הספר מעניין והמדע בבידיון עובד מצוין. ואז ב 5 פרקים האחרונים זה נהיה משהוא אחר לגמרי, הייתי צריך לקרוא את העמודים האחרונים מספר פעמים להבין מה הם עשו שם.
הספר קצר וקריא מאוד (למעט מספר העמודים האחרונים כאמור)- וכיף לקריאה. תמיד כשאני חוזר לסוגה זו, אני נפעם מעומק ההגיגים שמתגלגלים בספרים האלה. פלטפורמה מצוינת להגות הגיגים.”