הספר דן במעמדם המשפטי-חוקי והפוליטי של היהודים והקהילות ב"רומניה הגדולה" ובאירגונים העל־קהילתיים, בהשוואה לארצות מזרח אירופה השכנות.
רומניה הפכה לארץ קולטת פליטים רבים מגליציה, פולניה ורוסיה. אוכלוסייתה היהודית גדלה מעשרות אלפים נפש בלבד, בתחילת המאה התשע־עשרה, לרבע מיליון נפש בתחילת המאה העשרים, ולשמונה מאות אלף לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם סיפוחן של באסארביה, בוקובינה וטראנסילבניה לרומניה הישנה.
ספר זה מתאר בצורה ממצה, מפורטת, מדוייקת ומדעית, את יחס השלטון הרומני ליהודים, את מבנה הקהילות ומעמדו הכלכלי, את מערכות החינוך, הסעד, הבריאות, הדת והרבנות, תולדות הקהילה הספרדית והאורתודוקסית, הפוגרומים שארעו בתחילת מלחמת העולם השניה ואת ההנהגה היהודית בתקופה זו. המחקר מבוסס על מקורות רבים ומגוונים בדפוס ובכתבי-יד, וחמישים מסמכים פורסמו כאן לראשונה.
ד"ר יעקב גלר, פתח-תקוה, חוקר ומרצה בתולדות עם-ישראל. מתמחה בתולדות היהודים ברומניה ובארצות המזרח בתקופה העות'מאנית. פירסם מאמרים וערכים באנציקלופדיות. ערך מפתח לשאלות ותשובות ר אליהו מזרחי ור' אליהו בן-חיים בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן תשל”ו. ספרו על ה"יהודים הספרדים ברומניה" פורסם בשנת תשמ"ג על־ידי המכון לחקר התפוצות של אוניברסיטת תל-אביב. המחבר פעיל בתחומי חינוך והוראה ובהפצת המורשת של יהדות המזרח.