"היום עליתי לגבעה שליד בית הספר. הייתה רוח ועפו מחטים של אורן שכיסו את הרצפה. עמדתי כמו שאני עומד ביום הזיכרון, עם אגרופים חזקים וראש כלפי מטה. ניסיתי לחשוב על השנה הזאת שאבא היה בבית ואנחנו לא דיברנו איתו והוא לא איתנו. לא נכנסנו לחדר שלו והוא לא לשלנו. ניסיתי לחשוב על החור שיש לנו בקיר בחדר שאליו לא נכנסים, אבל זה כמו לחשוב על איך זה כשמתים. אפשר לחשוב על זה רק לעשר שניות ולא יותר. עצמתי את העיניים חזק והתרכזתי ויכולתי לראות את פנגי רץ אלי, אותי ואת אבא משחקים טניס בכניסה לבית, אימא מורחת קרם על הרגליים, ינאי מזיע מעל אחותי, ויוני אח שלי עם מדים חוזר הביתה. יכולתי לראות איך אנחנו הולכים בחורף קר עם סירים מלאים באוכל ביום שישי בלילה לסבתא כמו צוענים, ברגל, בלי אבא, וכל האנשים במכוניות מסתכלים עלינו ואני מכסה את הפנים שלי בצעיף שלא יראו אותי יותר. על כל הדברים האלה אני חושב שם על הגבעה. אני רוצה לצרוח ולא לשמוע את כל השקט מסביב".
בשפה פשוטה, אותנטית ורגישה נפרס בפני הקורא יומן של נער בשנה שבה הכול סביבו מתפרק ורק המילים שלו מנסות להיאחז.
מתן יאיר, יליד 1977, עוסק בקולנוע ועוזר לבני נוער לעמוד בבחינות הבגרות. סרט תיעודי בבימויו, "רשום לך בת.ז. שאני אבא שלך", הוקרן בפסטיבלים בארץ ובעולם. "חדר משלו" הוא רומן הביכורים שלו.