בספרה ביקור בית מביאה אגי משעול את מסע שירתה לתחנה חדשה. מצד אחד, מכילים שירי הקובץ את כל החיבורים והקישורים, שקוראי שירתה הרבים למדו לאהוב בקבציה הקודמים: חיבור בין הומור לרצינות, גישור בין עולמנו החברתי היומיומי, המוכר והאכזר לעתים, למה שמובדל ממנו, מרחף מעליו, או מסתתר מפניו בעומק האפלולי של העצמי, תיווך בין טבע ובעלי חיים לתרבות ולמוסר, מיזוג של פיכחון מבעית לעתים, מבודח במקרים אחרים, לבין חלימה שאינה מתפוגגת. מצד שני, השירים נמצאים כבר במקום מרוחק, שבו עדיין לא ביקרו מרבית קודמיהם. המשוררת עורכת "ביקור בית" - לא רק בבית ילדותה, בית הוריה ניצולי השואה, תוך חישוף נטול פשרות של סודותיו, אלא גם ובעיקר בבית המטפורי, ביתו של אדם, שהוא הפנימיות הנסתרת והגלויה שלו. כך נעשה ביקור הבית שלה הזדמנות לחשבון נוקב עם העצמי, הזולת ועם מקורות עצב, בדידות ופחד שלא נחשפו במלואם עד כה. עם זאת, כדין המטפורה ה"רפואית" המונחת ביסוד הכותרת של הספר, השירים מצביעים גם על תהליך הכתיבה כעל רצף של החלמה, איחוי חתכים ומילוי חסכים. ביקור בית הוא קובץ שירים בוגר ובשל של משוררת מרכזית בשירה הישראלית של זמננו.