וינסטון צ'רצ'יל
16 ספרים
סר וינסטון לאונרד ספנסר-צ'רצ'יל (באנגלית: Sir Winston Leonard Spencer-Churchill; 30 בנובמבר 1874 – 24 בינואר 1965) היה פוליטיקאי ומדינאי בריטי שכיהן כראש הממשלה בשתי תקופות כהונה, בין השנים 1940–1945 ושוב בין השנים 1951–1955. לאחר קריירה ארוכה כקצין בצבא, עיתונאי צבאי, סופר, היסטוריון ופוליטיקאי, עלה צ'רצ'יל לשלטון בעקבות התבוסות המוקדמות במלחמת העולם השנייה. בשבתו כראש ממשלה הנהיג את העם הבריטי ואת העולם החופשי במאבקם נגד גרמניה הנאצית.
צ'רצ'יל נולד באוקספורדשייר שבאנגליה למשפחה נוצרית-אנגליקנית. התגייס לצבא הבריטי ושירת כקצין בגייסות הבריטיים בהודו, בסודאן ובדרום אפריקה. הוא כתב על חוויותיו בשדות הקרב של האימפריה למספר עיתונים בלונדון. כתביו אלו, ובייחוד תיאור בריחתו הנועזת מפרטוריה, פורסמו כספרים וקנו לו את פרסומו הראשוני שהביא לבחירתו לפרלמנט כשמרני ב-1900. צ'רצ'יל התקדם במהירות בפוליטיקה הבריטית ולאחר שחצה את קווי המפלגה, נבחר כליברלי לנשיא לשכת המסחר, שר הפנים ולבסוף גם שר הימייה, תפקיד בו כיהן במהלך מלחמת העולם הראשונה.
לאחר כישלונו בניהול מערכת גליפולי העקובה מדם, איבד את בכירותו הפוליטית ולבסוף גם את מושבו בפרלמנט. בשנת 1916 חזר לשורות הצבא ושימש כמפקד גדוד בקווי החפירות של מדינות ההסכמה בצרפת. בשנת 1917 שב לשרת כשר בממשלת הוד מלכותו (מוכר יותר כשר המושבות ב-1921, עם פרסום "הספר הלבן של צ'רצ'יל"). בשנת 1924 הוא שב לשורות המפלגה השמרנית ומונה לשר האוצר בממשלתו של סטנלי בולדווין, תפקיד בו כיהן עד שנת 1929.
בשנות השלושים שהה צ'רצ'יל במדבר הפוליטי, בין היתר בעקבות התנגדותו למתן אוטונומיה גדלה והולכת להודו, וכן בשל התנגדותו לוויתורו של אדוארד השמיני על כס המלוכה. בתקופה זאת החל להזהיר מפני סכנת התחמשותה של גרמניה תחת שלטון הנאצים, אך ממשלתו של נוויל צ'מברליין, חבר מפלגתו של צ'רצ'יל, הובילה קו פייסני אל מול התעצמות גרמניה של היטלר. בשנת 1939, עם פרוץ המלחמה והתאמתות אזהרותיו של צ'רצ'יל, הוא שב לממשלה ומונה בשנית לשר הימייה.
לאחר התפטרותו של צ'מברליין ולאחר מאבק פוליטי קצר, מונה צ'רצ'יל לראש ממשלת הממלכה המאוחדת. הוא הוביל את בריטניה במהלך הבליץ ובשנים הקשות של 1940–1941, בהן עמדה כמעט לבדה אל מול הרצחנות הנאצית. נאומיו בתקופה זאת רוממו את רוחם של הבריטים ונזכרים עד היום כיצירות בולטות של הרטוריקה בשפה האנגלית. בייחוד בולטים נאומיו "דם, עמל, יזע ודמעות" ו"לעולם לא ניכנע".
בבחירות של 1945, שנערכו לאחר כניעת הנאצים, הודח צ'רצ'יל וממשלתו הוחלפה בממשלת לייבור בראשות אטלי. הוא המשיך להוביל את השמרנים באופוזיציה לממשלתו של אטלי, וניצל את מעמדו כדי להזהיר מפני התעצמותה של ברית המועצות. בשנת 1951 נבחר בשנית לראשות הממשלה, אולם לאחר שלקה בשבץ מוחי ב-1953 חלה הידרדרות בבריאותו, ובשנת 1955 נאלץ להתפטר מראשות הממשלה. צ'רצ'יל נפטר בשנת 1965, והלווייתו הייתה לאחד מכינוסי המדינאים הגדולים בהיסטוריה.
זכה בפרס נובל לספרות על ספרי ההיסטוריה שכתב ומעט לפני מותו הוכרז כאזרח כבוד של ארצות הברית, כבוד שניתן רק לשבעה אישים נוספים מאז ומעולם. צ'רצ'יל הוכתר במספר סקרי דעת קהל לבריטי הגדול ביותר בכל הזמנים. הוא נחשב לאדריכל הניצחון על גרמניה הנאצית ולאחד מגדולי המדינאים והרטוריקנים במאה ה-20.
