“"ארבע יריות מהירות הכו בזעם את הדממה הלחה מחום וזעקה. ואחר כך באה דממה ארוכה ומתמשכת. היא הניחה יד אחת על הדלת, לייצב את עצמה, וידעה שהיריות ציינו קצו של אדם וקצה של תקווה. הוא לא ישוב לעולם. לעולם לא תיתמר קומתו מעליה לאור הירח, כשחיוכו הממושך, העדין, על שפתיו, ותנופת החיים בקולו, האדיש כביכול. היא חשבה על כל אלה ברוח נכאה, מגייסת את הסבלנות שהחיים החדירו בה...
היא חשבה על כל אלה כאשר שמעה את הלמות המגפיים על הקרקע הקשה של הרחוב. היא סבה וראתה אותו, גבוה וזקוף כתפיים באור השמש האפור, בא לקראתה מחייך" (מתוך הסיפור "מרכבת דואר ללורדסבורג" מאת ארנסט היקוקס, עמוד 49, שעובד בשעתו לסרט "מרכבת דואר" בידי ג'ון פורד ובכיכובו של ג'ון ויין).
אסופת הסיפורים "מערבון" (הוצאת כתר, 1993) בעריכת מרדכי "ליבו" ליבוביץ, הכוללת כמה מטובי הסיפורים הקצרים שנכתבו על המערב הפרוע, יצאה בהוצאת כתר בשנת 1993 אבל נפלה לידי רק בשנת 2005. אז כבר הייתי חובב מושבע של מערבונים. תמיד אהבתי מערבונים, סרטים דוגמת "בצהרי היום" בכיכובו של גרי קופר, "ריו בראבו" ו-"המחפשים" בהם כיכב ג'ון ויין, וכמובן "הטוב הרע והמכוער" ו-"הבלתי נסלח" בכיכובו של קלינט איסטווד, היו בעיני מופתיים. כילד רציתי להיות כמו קופר, ויין ואיסטווד. גבוה, נחוש, נטול פחד נוכח אתגרים וסכנה, ישר והגון. הם היו הגיבורים שלי. אבל הייתי נמוך, שמנמן וסבלתי מקצרת הנשימה (לא מן הנמנע שספרים אודות אקדוחנים קשוחים ומהירי שליפה במערב, מוסקטרים אמיצים בצרפת וחיילים נועזים מאחורי קווי האויב, הם שהביאו אותי לצנחנים ולאחר מכן למקומות אחרים).
במיתוס המערב הפרוע היה הכל. קודם כל היה אזור הספר. בלתי מיושב, לא מבוית, פראי ומתפרץ, המהווה אתגר לכל אדם, ואין זה משנה אם מדובר בטונדרה הקרה באלסקה שבפנג הלבן, במישורים המדבריים שבנבדה, טקסס ואריזונה, או היערות של מונטנה וויומינג. במקביל להתמודדות עם איתני הטבע היו העימותים בין האינדיאנים למתיישבים הלבנים, אקדוחנים מהירי שליפה, אנשי חוק ונבלים. בסיפורים שבספר נמצאים כל המוטיבים של המערבון: אקדחי הקולט, הוויסקי והשתיינים, מי המהיר בשולפים ומי הוא הצלף שקולע אל חוט השערה, שהרי עובדה ידועה (כפי שלמדתי בעצמי) שאין זה חשוב כמה מהר אתה שולף אלא כמה מהר אתה פוגע במטרה. אהובת הנבל, האישה העצמאית בלב השממה, הזר המסתורי החש לעזרת החלשים, מופיע מאי שם ונעלם עם סיומה הטוב של הפרשה באותה פתאומיות שבה הופיע, המאבקים שבין חוואי הבקר הגדולים ולאיכרים הקטנים, מסעות הובלת הבקר, כיבוש השממה, והמאבק בשלג ובסערות – כל אלו, שהיו למעשה מה שהפך את אזור הספר שבמערב לפרוע. הקריאה בסיפורים מהנה וקולחת. עורך הספר בחר אותם בקפידה וכולם טובים ומייצגים נאמנה את הז'אנר. כך למשל הקטע הבא מתוך אחד הסיפורים הטובים יותר בקובץ "3:10 ליומה" (שגם עובד לפני כמה שנים בשנית לסרט מצוין) מאת הסופר אלמור לנארד:
"צ'ארלי פרינס ניצב בפינת בניין התחנה, ואקדח בכל אחת מידיו. הוא התקדם בזהירות במרווח שבין שני הגברים לבין הרכבת. "השלך אותו רחוק ושחרר את החגורה שלך," הוא אמר.
"עשה מה שהוא אומר," אמר קיד, "הם תפסו אותך."
האחרים, שישה במספר, היו פרוסים בחללה החשוף של סככת הרציף. חמורי סבר, על פניהם זיפי זקן קוצניים, שולי מגבעותיהם מוטים מטה. הגבר הקרוב לפרינס רקק טבק בעצלות.
סקאלן ידע אותו רגע פחד שמעולם לא ידע קודם לכן. אך הוא המשיך לאחוז ברובה הציד לחוץ בחוזקה אל עמוד השדרה של קיד. בקול רם קצת יותר מלחישה אמר: "ג'ים, אני אחתוך אותך לחצי!"
גופו של קיד התקשה וכתפיו נמשכו מתוחות כלפי מעלה. "חכה רגע..." אמר. הוא פרש את כפות ידיו כבתנועת עצור כלפי צ'ארלי פרינס, למרות שייתכן כי דיבר בעצם אל סקאלן.
לפתע צעק פרינס: "שכב!"
למשך חלקיק שנייה, שנראה כנצח, השתררה דממת מוות. קיד היסס. סקאלן הביט אל האקדוחן מעבר לכתפו של קיד, וראה את שני האקדחים. אז נעלם קיד, מתגלגל על רצפת העץ, והאקדחים הורמו, כבהינף אחד. בלי לזוז סחט סקאלן את שני ההדקים של רובה התפזורת.
צ'ארלי פרינס נפל, מחזיק את ידיו צמודות בחוזקה לחזהו, בעוד סקאלן שומט את רובה הציד ומסתובב תוך כדי שליפת הקולט. הוא ירה בחיפזון. חכה עד שתראה מטרה! אמר לו קול פנימי. הוא ראה את הגברים שמתחת לסככת הרציף. שלושה מהם פרצו בריצה לעבר משרד התחנה, שניים נפלו מלוא אורכם על רצפת העץ, אחד כרע, ואקדחו יציב ומכוון. האחד הזה! גמור אותו במהירות! סקאלן כיוון וסחט את הדק האקדח הכבד, והאיש נפל. עכשיו תסתלק מפה, לכל הרוחות!
צ'ארלי פרינס שכב ופניו כלפי מטה. קיד זחל בקדחתנות והחל להתרומם, כסקאלן הגיע אליו. הוא תפס את קיד בפראות בצווארונו, דחף אותו ונעץ את האקדח הכבד בגבו.
"ארור תהיה רוץ!"
אש אקדחים פרצה מן הסככה, והכדורים ננעצו בחבטה בקרון העץ כאשר חלפו על פניו בריצה. הרכבת נעה באיטיות. ממש לפניהם ניפץ כדור את חלון קרון הדואר. מישהו צרח: "אתה תפגע בג'ים!" היתה עוד ירייה, ואז היה מאוחר מדי. סקאלן וקיד זינקו מעלה, אל רציף הקרון וכבר היו בתוך קרון הדואר כאשר חלף בנהמה על פני קצה הרציף.
קיד שכב על הרצפה, שרוע לאורך שורה של שקי דואר. הוא שפשף את כתפו בתנועות מגושמות בידיו הכבולות באזיקים והתבונן בסקאלן, שנשען על קיר הקרון, סמוך לדלת הפתוחה.
קיד בחן את סגן המרשל דקות אחדות. לבסוף אמר: "אתה יודע, אתה ממש מרוויח את המאה וחצי שלך."
סקאלן שמע אותו, למרות שמקצב הברזל של פסי הרכבת, וגם נשימתו שלו היו הומים ברקותיו. הוא חש שכל כוחו נשאב ממנו, אך לא יכול היה להימנע מלחייך אל ג'ים. הוא עצמו חשב בערך אותו דבר" (עמודים 106-107).
סיפור משובח אחר מתוך האסופה הוא "ההגנה על סנטינל" מאת סופר המערבונים המפורסם לואי ל'אמור אודות שיכור העיירה בשם פין מק'גרו, אשר מגלה לתדהמתו כי כל תושבי העיירה סנטינל שבאריזונה נמלטו על נפשם מחשש שחבורת פשיטה משבט האפאצ'י תתקוף את העיירה. מק'גרו, ש"בזמנו – זה היה לפני כשלושים שנה – שירת כצלף בצבא" (עמוד 127) אינו מתכוון להיכנע ללא קרב, "התאווה הישנה לקרב, שהיא נחלת האירים האמיתיים, ניעורה בתוכו" (עמוד 131). כשהאינדיאנים פושטים על העיירה הם מגלים לתדהמתם שמולם ניצב יריב קשוח ומיומן:
"שישה אינדיאנים נקבצו במרחק כארבעים יארד. מאחוריהם, במרחק כעשרים יארד, היו פזורים כחצי תריסר אפאצי'ם אחרים. פין מק'גרו אחז בבת אחת בשניים מרובי הציד שלו וכיוונם לעבר האפאצ'ים. הרובים הכבדים יוצבו במקומם בזהירות באמצעות שקים כבדים שהונחו עליהם. הוא היה מוכן. הוא סחט באחת את כל ארבעת ההדקים.
הדי הירי היו אימתניים! תוך רעם מחריד ירקו ארבעת הקנים מוות מידי אל תוך קבוצות האינדיאנים הקטנות. מק'גרו חש לשי הרובים הבאים, הסיט אחד מהם קלות וירה שוב.
אז חטף רובה ספנסר כבד והחל לירות במהירות ככל שיכול היה לכוון, ושחרר ארבע יריות נוספות לפני שהרחוב התרוקן. התרוקן, פרט למתים. חמישה אפאצ'ים היו מוטלים ברחוב. אפאצ'י אחר, שגרר את עצמו בעזרת ידיו, ניסה להימלט.
מק'גרו זינק על רגליו ופרץ בריצה מהירה לחלון האחורי של המבנה. הוא קלט בחטף דמות חומקת של אינדיאני, ושחרר כדור מהיר. האפאצ'י נפל, התרומם כושל על רגליו, ואז נפל שוב ושכב דומם.
זו היתה רק תחילתו של הקרב. במשך כל אחר הצהריים הארוך והלוהט ניטש הקרב. פין מק'גרו לגם מן הוויסקי וקילל. הוא טען, וחזר וטען, את סוללת רוביו. באוויר החנות שרר מחנק. החום גבר, הצחנה בחנות כבדה ומעל לכול נישא ריחו החריף של אבק השריפה" (עמוד 130).
בסוף הספר ישנה סקירה מאת העורך אודות המערב הפרוע והמיתוס שלו, התפתחות המערבון כז'אנר ספרותי וקולנועי, ביוגרפיות קצרות של הסופרים שבאסופה וביאור מושגי יסוד של הז'אנר. אגב מאז שנות השמונים המאוחרות נעשו ונכתבו מערבונים טובים שהצליחו להשכיל לתאר את המערב הפרוע כפי שהיה מחד ולא איבדו את סוד קסמו מאידך ובהם "יונה בודדה" מאת לארי מקמרטרי (שאף עובד למיני-סדרה משובחת) "שטח פתוח" בכיכובם של קווין קוסטנר ורוברט דובאל וסרטו המצוין של טרנטינו "ג'אנגו ללא מעצורים" בכיכובו של ג'יימי פוקס. ספר מומלץ לאוהבי המערבונים מחד ולאלו שרוצים ללמוד ולהכיר מאידך.”
