“הספר "גורם השבירה" (הוצאת כרם, 1988) שכתב טד אלברי, ששירת כאיש מבצעים בשורות מנהלת המבצעים המיוחדים (אס.או.אי) הבריטית במלחמת העולם השנייה, הוא מותחן ריגול המתרחש על רק המלחמה הקרה. סגנונו של אלברי יזכיר בוודאי לקוראים את הסדרה הבריטית "המובחרים" (The Sandbaggers) ששודרה בשלהי שנות השבעים. גיבורה היה ניל ברנסייד (אותו גילם רוי מרסדן), ראש אגף המבצעים בשירות החשאי הבריטי, והיא התמקדה בצוות אנשי המבצעים המיוחדים שבפיקודו, המכונים "המובחרים", ובראשם סמל הצנחנים וילי קיין. בפרק הראשון בסדרה מסביר ברנסייד, יוצא חיל הנחתים המלכותי ו"מובחר" לשעבר בעצמו, את מורכבותם של מבצעים מיוחדים. לשיטתו, "אין פירושו של דבר להיכנס באקדחים שלופים. אלא תכנון מיוחד, יחס מיוחד, סוכנים מתודרכים היטב שברשותם כל האלטרנטיבות האפשריות. אם אתה רוצה את ג'יימס בונד לך לספריה, אבל אם אתה רוצה מבצע מוצלח לך לשולחנך וחשוב, ואז חשוב שוב. בקרבות שלנו אין לוחמים בקצה המצנח. מנצחים ומפסידים בהם במסדרונות האפרוריים, המשמימים בווסטמינסטר".

עלילת ספרו שעל אלברי נפתחת כאשר הק.ג.ב משגר את רב־סרן ואסילי בורינסקי, איש "היחידה המיוחדת של הק.ג.ב, שבידיה הופקדו מעשי החבלה והרצח בעיתות שלום" (עמוד 21), תחילה לגרמניה ואחר כך לאנגליה להתנקש בחיי גולים טרדנים. רצח הוא הפרה גסה של כללי המשחק בין המזרח למערב, וכך גם חטיפה, ושירותי הביטחון הבריטיים מגיבים במידה רבה של עורמה ואכזריות. ראש השירות החשאי, סר ארתור פרנץ', הורה על פעולת גמול – חטיפת בורינסקי ממזרח ברלין. אולם, למשימה נדרש אדם שאפשר יהיה להתכחש לו אם ישתבש המבצע. 

טדיאוש "טד" צ'ארלס אנדרס, בנם של מהגר פולני שנהרג כקצין במלחמת העולם השנייה ואישה סקוטית, הוא אדם שכזה. אנדרס התגייס לצבא הבריטי והוצב "בחיל המשמר קולדסטרים. הוא זכר שלט על הכביש הצפוני הגדול מרחק קילומטרים אחדים ממורפת: קולדסטרים – 55 ק"מ. הוא לא מסר את שמו האמיתי ואת גילו אלא לאחר קורס הקצינים.מבחינות מסוימות, הצבא הוא בית־יתומים דואג ומסור, ואנשיו, מצאו חן בעיניהם אומץ ליבו ויכולתו של הסגן הצעיר ללמוד בקלות רבה כל מה שהיה להם ללמדו. לפי שידע פולנית הציבו אותו בחיל המודיעין, ומשם נשלח לקורס לרוסית, ובתהליך הקידום הרגיל נהיה אחד הקצינים המנוסים והמוערכים בשירות המודיעין החשאי, אם.איי-6. "דבק במטרה" היה התואר שהממונים עליו הרבו להשתמש בו" (עמוד 13).

לאחר שנרצחה אהובתו, מארי־קלר. רדף אחר הסוכן הרוסי שרצח אותה, רודנקו, עד שלכד אותו. "אף על פי שיריותיו היו מכוונות היטב ורודנקו נפגע אנושות, שיסף אנדרס את בטנו, תלש את בני־מעיו ושפך אותם על העשב הרווי טל" (עמוד 19). בשירות הגדירו אלימות שכזו כמסוכנת מן הבחינה הפוליטית והוא פוטר. "בהיותו קצין ותיק בשירותים החשאים, ראו בו מקור אפשרי לתקלות מביכות. הוא קורץ מן החומר המעלה שאילתות בפרלמנט. עדיין עבד בשבילם, ובכספי השירותים החשאיים הקים את המועדון שלו. כסוכן חשאי לא היה לו ערוך. הוא עמד לרשותם לצורך פעולות שלא נזכרו מעולם ברשומות ף, ואם.איי-6 וממשרד החוץ יכלו להתנער מהן" (עמוד 11).

"אנדרס היה גדול וקשוח, זאב בודד מבטן ומלידה" (עמוד 71), והוא לוקח על עצמו את המשימה. מכאן ואילך מתחיל משחק של חתול ועכבר. התוצאות יהיו קטלניות. אלברי כותב מתח יעיל, תמציתי שתופס את הקורא. מנגד, כישרון ספרותי כמו ג'ון לה־קארה הוא לא. וגם בתחכום העלילתי הוא אינו מתקרב למאסטר של ספרות הריגול.”