"ההיסטוריה שלנו משוכתבת, המודעות שלנו מעוצבת מחדש, זהותנו מוגדרת מחדש. ככל שהזיכרון הולך ומתעמעם, הספרים שאספנו הם כל מה שנותר". הנאצים רצחו אותה, הסובייטים רמסו אותה, האמריקניזציה העלימה אותה ותחיית השפה העברית בארץ ישראל מחקה אותה סופית. לאיש לא היה ספק: היידיש מתה. השפה שבה שגשגה תרבות שלמה ? שפה של מיעוט נצחי, חתרנית ואופוזיציונית ? נותרה נחלתן הבלעדית של קהילות חרדיות סגורות. כך לפחות זה נראה לפני 25 שנה, כשאהרון לנסקי היה סטודנט בן 23. ואז לנסקי התמכר לרעיון ששינה את חייו ואת פני התרבות היהודית כולה: הצלת ספרי היידיש מכליה פיזית. מאז נאספו במסגרת הפרויקט לא פחות ממליון וחצי ספרים. בגוף ראשון ובכשרון של מספר מלידה מתאר לנסקי את עלילות כל השנים האלה ואת הדמויות המרתקות שפגש. במקביל, הוא מתאר דיוקן של עולם ספרותי ואנושי עשיר.