"סיפורו של כבוד עצמי", שהוכתר כיצירת מופת והפך לרב מכר בכל שפה אליה תורגם, הוא שילוב של סיפור הנקרא בנשימה עצורה וחשבון נפש אמיתי, עמוק ומרגש של אדם הרואה את מותו המתקרב והבלתי נמנע. אנדור אנדרה גלרי (1906-1945) נחשב לאחד הסופרים ההונגרים הססגוניים והחשובים ביותר במאה העשרים, בגיל צעיר החל לפרסם את סיפוריו הקצרים וזכה לשבחים, מלגות ופרסים רבים. עבודתו הגדולה הראשונה שהתפרסמה המכבסה הגדולה (1931), התוותה את כיוונו הספרותי בתיאור מוחשי ונוקב של המציאות עם ערבול של משחקי חלום ואשליה. סגנונו המיוחד כונה על ידי מבקרי הספרות הריאליזם הקסום, ואילו הוא כונה ריאליסט של פיות. אוסף סיפוריו הראשון המשרתים העצמאים (1933) זכה בפרס באומגרטן היוקרתי. מאוחר יותר פורסמו קבצי סיפורים נוספים. רחוב הירח (1934) הנמל (1935) הברק והאש הלילי (1940) אשר זכו להצלחה רבה ותורגמו למספר שפות. "יצירתו האוטוביוגרפית, הלא גמורה ויוצאת דופן סיפורו של כבוד עצמי היא יצירתו האחרונה ונכתבה ברגע היסטורי חריג. ביצירה לא נכללים פרטים מלאים של קורות חייו היא אינה שומרת על כרונולוגיה של אירועים וזיכרונות, ואינה ערוכה לפי מסגרת ספרותית מקובלת. ספרו של אנדור אנדרה גלרי על חייו, פעולותיו הספרותיות וחיפוש שורשיו, נכתב בהפסקות בין סתיו 1942 לבין קיץ 1944. באותם שבועות מעטים בהם שוחררו היהודים ההונגרים עובדי הכפייה לביתם, לפני שיקרעו ממנו שוב וישלחו אל עבודת הפרך. שני קטעים בספר המדברים על ההווה, על הימים של כתיבת הספר ועל הסביבה המסכנת על כך את חיי הכותב, יוצרים לאוטוביוגרפיה הלא גמורה שלו מסגרת. ככל שגלרי התקדם בכתיבת ספרו, מורגש יותר ויותר כי הוא הכין עצמו לסוף ימיו והיה מודע למותו המתקרב. בתהליך זה הפכו מחשבותיו לטהורות יותר והוא הצליח לקבל תשובות לשאלות מסוימות. הוא הבין כי אין לו סיכוי להימלט מגורלו, אך מצא את הכוח להמשיך ולכתוב ספרו, שנועד לשמור על קולו החי וגם עליו. החוויות המשוחררות בזיכרונותיו סמלו את הזדהותו עם החיים." ד"ר אנה בלאי