“יוכי שלח הוציאה לאחרונה ספר עם השם המצויין "אל תקרא לי אום כולתום" . לא קראתיו עדיין ומעולם לא שמעתי על יוכי שלח אבל הוא סיקרן אותי מספיק כדי שכשראיתי את הספר הזה עם השם והעטיפה שחולפים ליד העין בספריית הרחוב אספתי אותו אלי וקידמתי אותו לראש הערמה.
באתר גודרידס יש ציון אחד לספר של שני כוכבים ובסימניה היה לו מדרג אחד של חמישה כוכבים. האמת ( שלי ) היא בין שניהם.
שושנה, מורה לספרות בתיכון באשדוד, מגיעה למושב של אחותה רות לעזור לה אחרי הצינתור שעברה. זה מושב דרומי פסטורלי כנראה לא בעוטף אבל קרוב מספיק. אין בספר צבע אדום וריצה למרחב מוגן. הוא נבחר רגע לפני שהעולם קרס כדי ללוות אותי בשבוע הראשון בהודו. ספרי מקור הם תמיד חומר טוב להחלפה. הוא יוחזר לספריית הרחוב.
כמעט על דרך המקרה שושנה מגלה את גופתו של אבשלום , נער שתלה את עצמו ברפת הישנה של השכנים. האם תלה עצמו ? האם נרצח ? האם נדחף לבצע את המעשה? הספר מוגדר כרומן בלשי אז אני לא מגלה. ( באופן אקראי הספר שקורא עכשיו – אחריו – גם מתעסק בבלשים לא רגילה שחוקרת מקרה של התאבדות\מוות של ילד )
שושנה היא טיפוס מספר אחר. מסתבר שיוכי שלח כתבה שלושה ספרי מתח בכיכוכבה של שושנה וזה הספר השני בסדרה. היא סוג של מיס מרפל או דמות הבלש הלא טיפוסי . היא דמות מעניינת ומסקרנת מלאה כיאה למורה לספרות בציטטות ספרותיות ורפרנסים אבל לצערי היא לא מקבלת מספיק דפים בספר. המבע המספר בספר נע בין דמויות וזה אחת מחולשותיו.
התעלומה הבלשית בספר היא לא חזקה וגם לא פתרונה, אבל כספר נהניתי לשהות בין דמויותיו והייתי שמח לקבל יותר משושנה או להבין את דמותה. יתכן שהיא יותר עגולה בספר הראשון בסדרה : אחד בספטמבר .
רכשתי את אום כולתום ( שכנראה לא שייך לסדרה )ואני אחפש את הספרים האחרים מהסדרה. אהבתי מאוד את הכתיבה של שלח ומופתע שעברה כך מתחת לראדאר .
לימים טובים יותר.”