“לפני כשבוע (ארבעה ביולי) צויין יובל וחצי לפוגרום קיילצה, בו מצאו את מותם לפחות כ-70 יהודים בידי שכניהם הפולנים. ארוע זה הוא נקודת הציר סביבה סובב ספרו של יאן טומאש גרוס, 'פחד: אנטישמיות בפולין אחרי אושוויץ' (Fear: Anti-Semitism in Poland after Auschwitz). גרוס הוא היסטוריון פולני המאלץ את העם הפולני להתעמת עם הרוח האנטישמית השוררת במדינה ובחברה בימינו אנו, תוך נבירה ביחסים הסבוכים עם השכנים היהודים- מהעבר. הספרים והמאמרים שגרוס כתב עמדו במרכז מחלוקת במדינה והפכו אותו לדמות בלתי אהודה בעליל.

במהלך מלה"ע השניה כ-90% מאוכלוסיית פולין היהודית נעלמה- חוסלה ע"י הנאצים, בעקר במחנות המוות הידועים לשמצה. זהו ספורו של 10% הנותרים (200,000-300,000 נפשות בקירוב), כשחזרו לפולין מולדתם עם סיום המלחמה.
הם התקבלו במגוון רחב של גילויי אנטישמיות: ספגו איומים, בקשותיהם להחזיר לעצמם את רכושם נדחו, ובתקרית אחת אלימה במיוחד- הפוגרום בקיילצה (יולי 1946)- רבים נרצחו, חלקם באכזריות מכוונת. "בין אם בעבודה ובין אם במשרד ממשלתי, ברחוב, על הרכבת או בכיתת בית ספר, פולנים-יהודים נתקלו באלימות." רוב השורדים היהודים הללו הבינו את הרמז ונמלטו לפלשתינה או למערב.

פולנים אמיצים שהצילו ילדים יהודים נרדפו אף הם והפכו למנודים בקהילותיהם. הם כונו "אוהבי יהודים" ורובם הסתירו את זהותם כדי להגן על עצמם ועל משפחותיהם.

אך סיפורם של היהודים השבים מהמחנות אינו מתחיל עד פרק 2. בפרק הראשון, 'פולין הנטושה', גרוס מספר את הסיפור קורע הלב המתאר כיצד פולין נקרעה לגזרים ע"י המלחמה ואז למעשה ננטשה, תחילה ע"י הרוסים כשהמחתרת הפולנית הרימה את ראשה כדי להלחם בגרמנים, ואז שוב ע"י ארה"ב ובריטניה כשסטלין סרב לכבד את התחייבותו מימי המלחמה לאפשר בחירות חופשיות בפולין ברגע שיתאפשר הדבר, מיד עם הפסקת פעולות האיבה.

כשהשורדים היהודים חזרו לעיירותיהם הפולניות עם סיום המלחמה, אינטלקטואלים פולנים מובילים היו המומים מביטויים נשנים של אנטישמיות עממית. הם תפסו זאת ככשל מוסרי שנגע בליבה של הוויה קולקטיבית, ולא כענין כלכלי או פוליטי. פולין, כמובן, כבר היתה אחוזה בחוזקה באגרוף הסטליניזם, והגישה האנטישמית הגוברת של סטלין העיבה על הבעיה. גרוס, על כל פנים, מציג ראיות משכנעות המעידות על אפליה אנטישמית רווחת כלפי היהודים החוזרים.

הארוע המרכזי ב"פחד", כאמור, הוא הפוגרום בקיילצה. זהו ספור מבעית. ב-1 ביולי, 1946, נעלם מביתו ילד בן 8. במהרה התברר שהוא הלך לבקר חבר בעיירה ממנה עברה לאחרונה משפחתו. כשחזר, המציא ספור לפיו נחטף ע"י יהודים שהסתירו אותו במרתף בנין ברחוב פלנטי 7, שם גרו בערך כ-180 יהודים. לבנין, כפי שהתגלה בהמשך, לא היה מרתף. ב-4 ביולי, 1946, התאסף המון מחוץ לבנין בפלנטי 7. כוחות המשטרה והצבא הגיעו לזירה, אך במקום להציל את היהודים הם השתתפו בפעולה נגדם (הרשויות חששו פן הציבור יאשים אותן בהגנה על היהודים). ארבעים ושניים גברים, נשים וילדים נהרגו- בירי, דקירות או מכות. 30 נוספים מצאו את מותם על מסילת הברזל. 80 אחרים נפצעו.
לא היו אלו מקרים מבודדים שבוצעו ע"י סוטים או טיפוסים מהשוליים החברתיים. לא פחות מרבע מהאוכלוסיה המבוגרת של קיילצה היתה מעורבת באופן פעיל בתקיפת היהודים באותו יום. גרוס אומר ש"מה שבולט בארוע נתעב זה הוא המובן שהיה משותף לאורכה ולרוחבה של החברה הפולנית, שהתפטרות מהיהודים, באמצעות הריגתם אם יש בכך צורך, מותרת."

השאלה עליה מנסה גרוס לענות בשארית הספר היא, כיצד אנטישמיות כה ארסית היתה אפשרית אחרי המלחמה דווקא בפולין. בנסיונו להסביר את האנטישמיות בפולין גרוס דוחה, בתמיכת טיעונים משכנעים, שני הסברים שכיחים: יהודים לא הרגו ילדים נוצריים כדי להשתמש בדמם להכנת מצות, והיהודים לא היו האחראים לתופעת הקומוניזם בפולין. גרוס אף דוחה, כהסבר, את השורשים ההיסטורים של האנטישמיות הפולנית ואת הטיעון לפיו המדיניות הנאצית חילחלה אל הפולנים. במקום זאת, הוא תולה את ההסבר בהתנהגות האופורטוניסטית של האומה הפולנית בזמן המלחמה. "יהודים נתפסו כאיום לסטטוס קוו החומרי, לבטחון ולשלוות המוסר של שכניהם הנוצרים לאחר המלחמה, כיוון שהם נבזזו ובגלל שמה שנשאר מהרכוש היהודי, כמו גם התפקידים הציבוריים שנשאו בעבר, נלקחו ע"י שכניהם הפולנים בשותפות לדבר עברה- במרומז ולעתים אף באופורטוניזם ישיר- עם הרצח ההמוני המסית והממוסד של הנאצים." הוא גם מציע הסבר השאול מפסיכולוגיה אקספרימנטלית: לבני-אדם יש נטיה לשנוא את אלה בהם הם פגעו. פולנים רבים לא יכלו לשאת את הנוכחות היהודית לאחר המלחמה כיוון שהיא הציפה על פני השטח את רגשות האשמה והבושה.

הפרק המסכם של הספר משכנע למדי אם כי אינו לגמרי מספק. מה שקרה לפולין לפני, במהלך ולאחר מלה"ע השניה הוא תערובת מורכבת של גורמים פוליטים, חברתיים, פסיכולוגים ודתיים, כך שהסבר שלם של אנטישמיות בפולין אחרי אושוויץ עלול לגלם משימה כבדת משקל אותה קשה למלא. עם זאת, גרוס מעלה שאלות רציניות ומעניינות ביותר באשר לדרך פעולה אנושית תחת נסיבות מלחיצות.


*תרגום המובאות מהספר (שנקרא באנגלית) נעשה על ידי ואי לכך באחריותי”