ליליאן הלמן (1984-1905), מחזאית וסופרת, מהדמויות הבולטות בין האינטלקטואלים בארצות הברית, היתה עדה לרבות מן ההתרחשויות שעיצבו את פני המאה וידידה אישית לרבים מהאנשים שעיצבו את תרבותה. אין פלא איפוא שספר הזכרונות שלה אשה לא גמורה מיקד את תשומת הלב הציבורית מאז פרסומו ב1969-. בכנות, הומור וביקורת עצמית מספרת הלמן על חייה, על ניו אורלינס וניו יורק של תחילת המאה, על בירת הסרטים הוליווד בשנות העשרים והשלושים, על ספרד שסועת מלחמת האזרחים, על מוסקבה ולנינגרד במלחמת העולם השניה ועשרים שנה אחריה, ועל ארצות הברית בימי ציד המכשפות של תקופת מקארתי.עם היותו ספר אוטוביוגרפי, דומה שלא את עצמה מציבה הלמן במרכז, אלא דווקא את הדמויות שהשפיעו על חייה. היא מציגה גלריה של דמויות מפורסמות ולא מפורסמות, ובהן ארנסט המינגווי, סקוט פיצ'גרלד, סרגיי אייזנשטיין, דורותי פארקר, ויותר מכולם - סקוט פיצג'רלד, סרגיי אייזנשטיין, דורותי פארקר, ויותר מכולם - סופר הבלשים הנודע דאשיל האמט, שעמו קיימה מערכת יחסים סוערת ומיוחדת במינה, ושהיה לה מורה וידיד אהוב עד מותו ב1961-.אשה לא גמורה הוא סיפור חייה של דמות מיוחדת במינה, אשה מודרנית במלוא מובן המלה.
