ספר מרגש שצובט אותך בלב, בכל עמוד. זהו סיפורם של חמישה ילדים קטנים שנשלחים לחיות ב"בית הילד", בלי הורים ובלי בני משפחה, עזובים ובודדים. הם נאחזים זה בזה באהבה, בצחוק ובנאמנות אין-קץ. הספר יגרום לכם הקוראים, לחבק את גיבוריו ולאמץ אותם ללבכם: מאיר ממרקש, נתן מהודו, אורה מהרי האטלס, נחמה מפולין ונאוה מהונגריה. הספר עוקב אחר שנתיים מלאות תמימות בחיי החמישה, החל מהכניסה הכואבת ל"בית הילד", המלווה בגעגועים עזים, דרך היחסים המיוחדים שנרקמים אט-אט בין הילדים, ועד להרפתקאות שהם חווים בשדותיה הפורחים של המושבה פרדס חנה ובחצרות האיכרים. את תמונת נוף ילדותם משלימים מנהלי המקום והמטפלות המסורות, שתבונתם ורגישותם ממלאות את החסרים.
קשה שלא להתרגש לנוכח הציפייה המתמדת של הילדים לביקור הוריהם; קשה שלא למחות דמעה כשגעגועיהם צפים על פני השלולית החרבה; קשה שלא לצחוק לנוכח תעלוליהם המשונים; ובעיקר קשה להניח את הספר עד שאינך יודע מה יעלה בגורלם של החמישה לאחר שיגיעו לכיתה ד' ויאלצו לעזוב את "ארץ הילדים הבודדים".
זהו גם סיפורה של המדינה הצעירה בשנות החמישים של המאה העשרים. מדינה שהיה עליה להתמודד בראשית צמיחתה עם מלחמות נגד אויביה, לקלוט מאות אלפי יהודים מכל קצוות תבל, ובכל זאת דאגה לתת בית חם לילדים, חלקם יתומים מאב או מאם ולפעמים משניהם גם יחד.