חיבור זה מתאר תהליכים עיקריים בהתפתחות לשון המחזה העברי.
מוקד המחקר סטיליסטי, ובמסגרתו הושוותה לשון הדיאלוג בדראמה העברית המקורית ללשון הדיאלוג בדראמה המתורגמת מאנגלית ומצרפתית ותוארו השינויים שחלו בה משנות הארבעים המאוחרות ועד לשנות השבעים המוקדמות.
זהו המחקר המקיף הראשון המתאר ז׳אנר שלם בספרות ובתיאטרון הישראליים על יסוד מיגוון רחב של מישתנים: לשוניים, ספרותיים, תיאטרוניים וחברתיים-תרבותיים.
המחקר יצא מן ההנחה, שטקסטים אינם נוצרים בחלל ריק, הם חלק מהסמיוטיקה של התרבות, ולכן התנהגותם מוסדרת על ידי נורמות בתחומי חברה ותרבות שונים.
לפיכך נכללו בדיוק כל סוגי המחזות והמערכונים, מקוריים כמתורגמים, בלא לבודד יצירות מסוימות מכאן, או תופעות לשוניות נבחרות מכאן.
התנהגותם הלשונית של המחזות נבדקה בהקשר התרבותי של זמנם, מתחום היחסים בין סוגי טקסטים שונים, היחסים בין קבוצות של מחזאים או מתרגמים והיחסים בין תת קבוצות בתוך כלל המצאי.
תוארה לשונם של מחזות שנכתבו/תורגמו לקריאה או לביצוע על הבמה, מחזות שנכנתבו/תורגמו בידי סופרים/מחזאים/מתרגמים מרכזיים ושוליים, כאלה שהוצגו בתיאטרון הרפורטוארי וכאלה שהוצגו בתיאטרון המסחרי ובלהקות הצבאיות.
חולצו ותוארו מרמות חברתיות, אסתטיות ולשוניות שהשפיעו על קבוצות שונות של טקסטים וכן שינויים שחלו באותן נורמות במרוצת התקופה הנחקרת.
תשומת לב מיוחדת הוקדשה לחדירת העברית המדוברת לתוך המחזות.
המחברת היא מרצה ללשון העברית באוניברסיטת חיפה ובמכללת אורנים.
תחומי העניין העיקריים שלה הם סטיליסטיקה, לשון הספרות והתיאטרון, התרגום הספרותי, לשון הדיאלוג והעברית המדוברת. פרסמה שורת מחקרים על לשון הדראמה והסיפורת העברית וכן על לשון התרגום הספרותי לעברית.