בשנת 1964 ראה אור לראשונה בגרמניה המזרחית הרומאן של יוהאנס בוברובסקי (1965-1917), שתוך זמן קצר תורגם לשבע עשרה שפות, וזכה להתפעלות ולהערצה של קוראים ומבקרים. זוהי התמודדות ספרותית עם רוחות הרפאים של העבר שהכשירו את בואו של הרייך השלישי. במסגרת עלילה משפחתית נמסרת לנו פרשת מופת הפונה אל הרגש ואל המצפון של אירופה בת זמננו. בהומור עליז מלנכולי עיצב בוברובסקי אחד הרומאנים האנושיים ביותר בספרות הגרמנית. ואין זכר לחגיגית קיץ. רק מוסיקה, אלא שהיא מהדהדת עד משקו של גרמן, מקום יושב קורינת ואומר הזהו, ומגיעה לאוזניו של לוין, העונה בכל פעם: נחיה ונראה, היא מהדהדת אל העבר ההוא, כל כל שבעת בתיה, אלא שאין תופסים את המלים. מה שר ויסמאנטל עכשיו, הבית הזה, הרי אין אנו מכירים אותו כלל? אנכי ואתה וכלנו נעבר על ימים והרים נאמר איש אל איש - עוד נראה שם איך עפים נשרים איומים.