שנת 1997 מלאו 200 שנה להולתדו של היינריך היינה ``לא הצלחתי להשיג דבר בחיים, הייתי רק משורר,`` העיד על עצמו היינה, גדול הליריקנים, משורר גרמני-יהודי, שתרם לשינוי ערכים ספרותי, פוליטי וחברתי באירופה של המאה ה-19. היום, כותב פריץ רדץ, מחשובי המבקרים בגרמניה, בפתח ביוגרפיה חדשה של המשורר: ``שירתו היא החשובה ביותר אחרי גתה, ולא היתה כמותה מאז בשפה הגרמנית``. בתקופות שונות, ובאחרונה בימי הנאצים, החרימו ושרפו את ספריו (והוא שאמר ``במקום ששורפים ספרים ישרפו גם בני אדם``), אך יצירתו, כעוף החול, קמה וכבשה לה שוב את מקומה בפיסגה. שלמה טנאי מגיש בזה לקורא מבחר חדש, נוסף, משירי המשורר בתרגום מודרני. מבחר זה. שבו ניתנות בעיקר מיצירותיו המאוחרות, מייצג את מיטבו של המשורר: ``טנהויזזר``, שבו הוא חוזר לנושא הנצחי של המאבק גבר-אשה ואשר שימש מקור השראה לאופרה של ואגנר; ``שירי הייסורים`` ? הד לתקופת מחלתו הממושכת; ``בימינו`` ? ובו החיפוש הנושא אחר מעיין נעורי-הנצח, ועוד. ``... טנאי הקדיש לתרגום שיריו, משליו של היינה ומכתביו מאמצי יצירה רבים. שישה קבצים יצאו עד כה במפעל התרגום הגדול שלו למשורר, שמצבתו המטולטלת הפכה סמלו של היהודי הנודד.`` זיוה שמיר, ידיעות אחרונות, 1996.