“את יצחק קרונזון הכרתי כבר לפני כמה שנים כשקראתי את ספרו המלהיב בעיניי
"אמא שמש ושמיים" ובו סיפורים בטעם של פעם, עם המון הומור.
קראתי גם עוד ספר סיפורים אחר שלו "מסע ארוך לתוך הלב". בכולם הנושאים הם אותם נושאים זיכרונות אפיזודיים משנות המנדט האחרונות בהיותו ילד. וכן מהשנים הראשונות של מדינת ישראל הצעירה ומהמשך חייו כרופא מבוגר יותר.
כך זה קורה גם בספר הזה שמשום מה כבר פחות התלהבתי ממנו אבל עדיין קראתי אותו בהנאה...
כי האמת היא שקרונזון איננו באמת סופר אלא רופא מנתח (בעל שם עולמי) שיירד מהארץ לפני שנים רבות וגם נפטר לא לפני זמן רב בניו יורק.
בספורי הזיכרונות שלו אפשר למצוא את הטעם של פעם. מי שחי בארץ בתקופות הללו
אולי זוכר שפעם היו פה עוני וצניעות... ויחד עם זאת חינכו פה לציונות ואהבת הארץ! (מה שקרונזון לא בדיוק הגשים בעצמו...)ובכל אופן האווירה החלוצית המיוחדת של פעם ניכרת בהחלט גם בסיפורים הללו... אני בכל אופן נהניתי לקרוא את הספר הזה.”