“הספר הינו אגדה קסומה ונאיבית מה.
הרמזים ברורים ושזורים לכל אורך העלילה אודות גן עדן אבוד,עץ התאנה, חזון אחרית הימים(וגר זאב עם כבש)ועוד מספר איזכורים לגן העדן.
הכמיהה היא למימושו של חלום אוטופי על עולם אחר ומתוקן, עולם שמתבסס על צימחונות וכיבודם של בעלי החיים באשר הם,
עולם של סובלנות לשונה לאחר ל"פגום", לחולם, לנכה לאינטלקטואל.
מסתבר שהדרך לתיקון עולם עדיין ארוכה.
מי שנדמה באגדה זו כצדיק שאין בו יצר הרע, רחוק ממעלה זאת.
עמוס עוז חיבר אגדה יפיפיה המיועדת לדעתי למבוגרים, ופחות לילדים.
בהחלט אפשר היה (לטעמי לפחות) לו הספר היה נכתב גם בגרסה לילדים ..
אהבתי במיוחד את התיאורים היפיפיים המרגשים ומלאי האהבה של עולם הטבע, את השפה הנפלאה של עמוס עוז במלוא יופיה והדרה, את העדינות הדקה בציורו של עולם ספק מציאותי וספק חלומי.
העלילה נאיבית ופשטנית במקצת(אגדה אחרי הכל) אך עדיין מצליחה להעביר ערכים חשובים מאין כמותם על
שמירתו של כדור הארץ והחי בו וכן ערכים אקולוגים נוספים. האימה מהעלמותו של עולם החי מועברת באופן חריף.
ובנוסף גם את היכולת התראפיסטית של בעלי החיים בעולמינו.”

“כבר שנים ארוכות שתושבי הכפר חיים באי-ודאות מוחלט מלווה בפחד ואימה מהחושך, היערות הסבוכים, שד, והעובדה שכל בעלי החיים נעלמו כלא היו.
מתי ומיה זוג חברים, לא אוהבים, שחלילה לא יצחקו וילעגו להם, מסרבים לקבל את המציאות אותם המבוגרים בוחרים להציג להם ויוצאים אל היער כדי לגלות פעם אחת ולתמיד מה לעזאזל קרה ולאן נעלמו כל בעלי החיים.

זה קרה שנים לפני שמתי מיה ושאר החברים לכתה נולדו, כשההורים שלהם היו ילדים בגילם. לילה אחד נעלמו כל בעלי החיים ומאז חיים התושבים בני אדם בין בני אדם, ללא חיות, אף לא אחת. תתארו לכם מציאות בה מתעוררים לדממה מוחלטת, אין ציוץ ציפורים ואף לא כלב אחד משחק בחצר.
מציאות בה ההורים מסרבים לילדים לצאת מהבית לבד וכשאור אחרון נעלם הדלתות נסגרות וננעלות, אין יוצא ואין נכנס. מציאות בה ההורים נזכרים מידי יום באותו לילה נורא ומפחדים לדבר עליו ובכל זאת מידי פעם, בלי שאף אחד מהמבוגרים האחרים שם לב, הם משחזרים את קולות החיות בפני הילדים, ובעצם מה להם ולחיות? מדובר בלא יותר מאגדת ילדים. מעבר לתמונות בכתה שהמורה עמנואלה הביאה להם ובנוסף סיפרה להם איך באותו לילה נורא נעלמו יחד עם כל החיות גורי החתולים שלה, מעולם לא ראו בעל חיים במציאות. ואלמון הדייג הזקן שכלבו ברח לו ומאז שקע בדיכאון.
במציאות בה ההורים מספרים לילדים שיש שד המסתתר ביערות, שמו נהי, וכשהלבנה תופסת את מקומה בשמיכת השמים השחורה ומאירה את הלילה הוא יוצא ומשוטט בכפר וחלילה שתמצאו מחוץ לבתים. במציאות בה הילדים מקניטים וצוחקים על ילדים אחרים שמראים עניין באותו מקרה ומעזים לשאול שאלות.
יש גם ילד אחד, נימי, שכל לילה חולם על בעלי חיים ובבוקר למחרת רץ ומשתף את החברים בכתה שרק צוחקים עליו ומבקשים שיסתום. גם לנימי יש חלק מגניב בסיפור.

מה באמת קרה לבעלי החיים באותו לילה? האם באמת שד בשם נהי הוא האחראי? מה קרה לנימי? תקראו ותגלו.

מסרים ברורים על קבלת ואהבת האחר. מקומם של חריגים בחברה וכמובן אמונות טפלות שמעצבות מציאות.
אגדת ילדים שעמוס עוז כתב בכישרון מופתי, מקסים. מומלץ.
קריאה מהנה.”

“זה ספר שאסור - ואי אפשר - לקחת בקלות. הרעיון הבסיסי יכול להיראות שטחי, אבל צורת הכתיבה המיוחדת, אפילו המעט משונה, חושפת את העומק והרצינות שמסתתרים מאחורי התמימות. מומלץ מאוד.”

“וואו, קראתי כמה פעמים והשאיר עליי חותם עמוק. סיפור אגדה מרתק. רצוי לקרוא בגיל צעיר ולאו דווקא מבוגר, כי אחרי שנשחקים מקריאת ספרים קשה להתחבר לסיפורי אגדה. מומלץ.”