בעשורים האחרונים החלה מתפשטת בקרב חוקרי היסטוריה של עם ישראל תפיסה חדשה אשר לאופיה ולמקומה של האורתודוקסיה בתולדות היהודים בעת החדשה. על - פי תפיסה זו, האורתודוקסיה איננה המשך פשוט וישיר של "החברה המסורתית", אלא תגובה לאיום שהציבו תנועת ההשכלה ותנועת הרפורמה על תקפותה ומעמדה של המסורת. לפיכך האורתודוקסיה עצמה היא בגדר חידוש של המודרנה, ומאפייניה באו לידי ביטוי הן בתחום האירגוני - פוליטי, הן בתלחופ הרעיוני ונן בתחום ההלכתי. היה ז הר' משה סופר, בעל החת"ם סופר, שהוביל וניסח את העמדה החדשה של האורתודוקסיה בכל התחומים הללו. הוא היטיב לבטא עמדה זו בססה שטבע החדש אסור מן התורה. המחקרים שכונסו בקובץ זה מבטאים את הפיסה החדשה של האורתודוקסיה ומקיפים גילויים שונים של העימות בין מחדשים למשמרים משלהי המאה ה - 18 ועד לדורות האחרונים. בין השאר הם כוללים דיון פרטני ומעמיק בתולדות ההלכה, בסוגיות כגון: הלנת מתים, גילוח בחול המועד והחידושים שהכניסה תנועת הרפורמה בסדרי הפולחן. לאלה נוסף מחקר העוקב אחרי המאבקים סביב מקומה של הדת במדינת ישראל מאד ייסודה ועד למהפך של שנת 1977.