מאמר מדעי על המוזריות של תורת הקוונטים, פנטסיה ארכיטיפית על אורפיאוס, המשורר המיתולוגי, וידוי אישי על אהבה ומוות דרך דמותה של שחרזדה, ניתוח המסרים של סת ושל המלאך רזיאל - אכן, כל אלו, אך גם מרקם הולוגרפי, רב - השתקפויות, שבו כל שכבות התודעה האלו מחוברות זו לזו בקשרי גורל סמויים, בדרמה שמעבר לזמן - כאשר המסר המופשט קורם דמות ויוצר עלילה והשלם, כדרכו, עולה על סכום חלקיו. בשפה שהיא לעתים משעשעת, לעתים פיוטית, לעתים אנליטית מדעית, דמויות אלו ואחרות מהדהדות אחת לתוך השניה ומעניקות משמעות חדשה, פנימית, למושגי מפתח בתורת הקוונטים ובקוסמולוגיה, כמו 'שניות גל - חלקיק', 'אנרגיית הריק', 'השפעת הצופה על התצפית', 'ריבוי עולמות', 'התפשטות היקום' ו'המפץ הגדול'. היקום שהמדע המודרני מתאר הוא עצום מימדים, אך דומה שהוא רק מחריף את תחושת הבדידות המטאפיזית של האדם בחלל העמוק, האינסופי, של אוקינוס הכוכבים. מה משמעותו של היקום עבור הלב האנושי או בנוסח אחר, האם יש ליקום לב? זו השאלה המדריכה את מחקרו של המחבר לא רק כשאלה מדעית אלא כחידה קיומית אישית, הזועקת בחשאי מעומק הוויתו. בסיפור המטאפיסי הרב - ממדי הנחשף בהדרגה ב'עולמות מקבילים', הגיבור מבין שמאבקו האישי לאחות את שברי לבו הוא חיפוש עתיק, מקודש של האל החי, כל - היש, החולם האוניברסלי, הלומד דרכו את אמנות המימוש כדי להגשים אהבה מוחלטת. כמו אורפיאוס בשעתו, הוא נכנס אל השאול כדי ללמוד על נצחיות החיים. הצחוק והדמע, השכל והלב, המופשט והחושני, הריאלי והפנטסטי, החלום וההקיץ, נכרכים יחד בין דפים אלו, כמו ענפי עץ, כדי ליצור סיפור מופלא ועוצר נשימה של מסע בנבכי הזמן לצורך ריפוי והתרחבות התודעה.
