הסיפור הוא סיפורה האמיתי של הסופרת רעיה בלטמן, בעת היותה נערה מתבגרת בכיתה ח' בירושלים, לפני קום המדינה. רעיה היתה נערה ביישנית ורגישה. היא התקשתה מאוד למצוא חברים בני גילה וחברתה היחידה היתה מיה, שכנתה, הצעירה ממנה בכמה שנים. גם כאשר בנות כיתתה ובן הדוד שלה יוני מנסים להתקרב אליה רעיה חשה חוסר בטחון, והיא מסתגרת בשתיקתה. עם זאת, במהלך שנת הלימודים מגלה רעיה בעצמה תכונות חדשות וכישורים שונים, כמו היכולת לספר סיפורים, לשיר ולהציג. כישורים אלה עוזרים לה להיפתח לאט לאט אל משפחתה, להתיידד עם חבריה לכיתה, ולמעשה, להתבגר.