קואלה לומפור, רנגון, ברוניי, האיים המלדיבים, בהוטאן - ערים ומדינות אלה ביבשת אסיה, ועוד רבות כמותן, היו עד לשנות השישים של המאה העשרים לא יותר מאשר שמות עלומים בעיני הישראלי מן השורה. אלא שמאמצים דיפלומטיים בלתי נלאים עוד בתקופת היישוב, ובעיקר מאז קום המדינה, קירבו רחוקים והסירו את מעטה האקזוטיקה מכל אותן ערים ומדינות, על דתותיהן, תרבויותיהן ומשטריהן, הפרושות על פני מפת אסיה מתת - היבשת ההודית מזרחה. המחבר, מוותיקי הדיפלומטיה הישראלית, מביא בספר זה את סיפורה של הדיפלומטיה הישראלית באסיה, על עליותיה ומורדותיה. תוך סקירת המהלכים ההיסטוריים ושחזורם השיטתי והמקיף, מעלה ד"ר יגר סוגיות שונות הקשורות למאמציה הדיפלומטיים של ישראל, שעוררו בשעתן פולמוס ציבורי, ובהן השאלה אם הזניחה ישראל את אסיה, או אם החמיצה הזדמנות לקשור קשרים עם סין. בחלקו הראשון של הספר דן המחבר בגורמי יסוד במעמדה של ישראל באסיה ובמדיניותן ופעילותן של דמויות מפתח כגון דוד בן גוריון ומשה שרת, ואילו חלקו השני של הספר מוקדש לדיון מפורט בהתפתחות הדיפלומטיה הבילטרלית של ישראל עם כל אחת ממדינות אסיה. ד"ר משה יגר הצטרף למשרד החוץ ב - 1956 ומילא בו תפקידים רבים, בהם מזכיר עוני בשגרירות ישראל ברנגון, נציג לא - רשמי בקואלה לומפור, סגן מנהל כללי, ראש אגף אסיה, אפריקה ואוקיאניה ועוד. מספריו: לתולדותיה של מערכת הסברת החוץ של ישראל (1986), מדיניות ניטרלית הלכה למעשה: תולדות היחסים הדיפלומטיים בין שוודיה לישראל (1993), מאלאזיה: נסיונות הידברות עם מדינה מוסלמית (1996), צ'כוסלובקיה, הציונות וישראל: גלגולי יחסים מורכבים (1997).