ספרי תמיד מדברים על ספרים אחריס, וכל סיפור מספר סיפור שכבר סופר. קביעתו זו של אומברטו אקו מגדירה יפה את תחום עיסוקו של הספר שלפנינו, הנוגע מווויות שונות בזיקות מגוונות בין טקסטים עין טקסטואליות לספר שלושה שערים. הראשון בוחן את תפקודיהן המגוונים של אלוזיות (ארמזים, רמיזות ספרותיות) ביצירות פרוזה, ואת האופנים שבהם הן מאירות את משמעויותיהם הסמויות של טקסטים ביצירות משל ש"י עגנון, יעקב שטיינברג, בנימין תמוז ומאיר שלו. השער השני עוסק בשירה, ובו נידונים מאבקים פואטיים בשירה העברית, שיש בהם כדי לסמן את הקואורדינטות ההיסטוריות שלה במהלך מחציתה הראשונה של המאה ה20 - (ביאליק, שלונסקי, אלתרמן, זך ואחרים). בניגוד ליצירות שנידונו בשער הראשון, אשר נשענו על אלוזיות לטקסטים עתיקים, נשענים מאבקים פואטיים אלה בעיקר על רמיזות בין - טקסטואליות כולל פרודיות המפנות אל יצירות מן הספרות החדשה, שעימן מתעמתות היצירות המאוחרות יותר. השער האחרון כולל עיונים ביצירות פרוזה (של אהרן אפלפלד, א"ב יהושע, עמוס עוז), הימתכתבות' עם יצירות אחרות באמצעות מה שניתן לכנות אלוזיות מוטיביות, עלילתיות או תבניתיות. כאן מדובר בעיקר על זיקה רעיונית ו/או תרבותית, הנשענת על זיקות מוחשיות ובלתי מוטלות בספק בין יצירה ליצירה. התמונה, העולה מתוך תריסר העיונים הנכללים בספר, מלמדת הן על הגיוון הרב המאפיין את הפעילות הבין - טקסטואלית, והן על תרומתה החשובה לתהליך הפקת המשמעות ביצירה. ד"ר חיה שחם היא מרצה בכירה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. מחקריה בתחומי הפרוזה והשירה העברית החדשה התפרסמו בכתבי - עת ובקובצי מאמרים שונים. ספריה הקודמים : הדים של ניגון (אוניברסיטת חיפה והקיבוץ המאוחד, 1997) , נשים ומסכות (הקיבוץ המאוחד, 2001).