בעיית הגוף והנפש היא אחד הנושאים הקלסיים של הפילוסופיה. קיית קמפבל מסביר את מהותה : ארבעה פסוקי טענות, שלכל אחר מהם לעצמו יש טעמים המאפשרים לקבלו כאמתי, אינם מתישבים זה עם זה כשהם נדונים כקבוצה אחת. הטענות הסותרות זו את זו הן : שהגוף הוא חומרי ; שהנפש אינה חומרית ; שקיימים יחסי גומלין בין גוף ונפש ; שאין כוחות לא חומרים פועלים באדם. המחבר בוחן בחינה ביקורתית את הפתרונות לבעיית הגוף והנפש שהוצעו בפילוסופיה החדישה : הדואליזם האינטראקציוני ; הפרלליזם ; הביהייביוריזם ; המטריאליזם. הוא מראה שכל אחת מן השיטות כופרת בהכרח באחד מארבעת פסוקי הטענות האלה. הוא מציג בבהירות ובאוביקטיביות את נימוקיה של כל שיטה ובצדם הנימוקים לכך שהיא לוקה בחסר. בסיכומו של הדיון מוצעת גרסה חדשה של האפיפנומנליזם, אשר גרסות שקדמו לה רווחו בפילוסופיה בתקופה קצרה במאה התשע עשרה. המחבר טוען שהאפיפנומנליזם החדש הוא ההשקפה הנראית היום המתקבלת ביותר על הדעת במבוך ההשקפות על היחס בין גוף ונפש, אולם אין הוא מתעלם מן הפגמים שמנו פילוסופים אחרים בהשקפתו זו. נוסף על הדיון בבעיית גוף ונפש לעצמה המחבר דן בהשלכות שהיו לעמדות השונות על תחומי עיון נרחבים בפילוסופיה של התודעה, בתורת ההיגיון ובמטפיזיקה הכללית. פרופ' ישעיהו ליבוביץ הוסיף לספר פתח דבר והשלמות.