“למיטב ידיעתי זהו הספר השני בתולדות המדינה שעוסק ישירות ואך ורק בתפקידו ובסמכויותיו של תפקיד -היועץ המשפטי לממשלה ,מה שמוכיח אולי ש"הנושא הנו משול ל-"כניסה לשדה מוקשים".

הספר הראשון שיצא היה -"טלטלה בשב"כ: היועץ המשפטי נגד ראש הממשלה מפרשת טוביאנסקי עד פרשת קו -300 ,המחבר עו"ד גוטמן יחיאל ,משנת 1995 ,זהו הספר הראשון העוסק במשפט ובעולם המשפטים שנחשפתי אליו באופן אישי והוא הותיר בי רושם כביר וסקרנות גדולה שרק התפתח עם השנים לדעת ולקרוא אודות התחום הזה.


הספר הנוכחי מסקר את פועלם של אחד- עשר היועצים המשפטיים אחד לאחד ,שכיהנו מאז קום המדינה וכיצד התגבש כוחו וסמכויותיו של התפקיד עפ"י חוק ועפ"י תורה שבע"פ במשך השנים.

המעניין יותר מבחינתי בקריאת הספר הייתה כיצד כל יועץ משפטי התמודד מול הרשויות המבצעת ,השופטת,והחוקרת בפרשות שונות שהובאו לשולחנו,אם כי באופן אישי אני מכירה את החומרים הללו מספרים שונים שעסקו בביוגרפיות של שופטי בג"צ ומהיכרות קריאה אקטואלית בעיתונים במשך השנים שעברו .למי שמעולם לא נחשף לחומרים ולפרשנויות הללו הספר הזה מעניק הזדמנות טובה מאוד להכיר את האישים הללו ולבחון כיצד התמודדו בהצלחה או פחות בתפקיד התובעני הזה.

הספר כתוב בשפה נגישה ולא משפטית כך שהוא יכול להיות מיועד לקריאה בקרב-תלמידי תיכון ועד סטודנטים ולסתם הדיוטות שלא באים מהתחום המשפטי .

באופן אישי אם ניתנת לי הבחירה את מי מהאישים- היועצים משפטיים לממשלה שהשאירו חותם עלי הייתי מציינת את : השופט כהן חיים, השופט מאיר שמגר, השופט אהרון ברק ,השופט יצחק זמיר ,{שאחרי כהונתם כיועצים משפטיים לממשלה המשיכו את דרכם המשפטית בשבטם כשופטים בבית המשפט העליון וגם שם הם היו מאבני היסוד של המערכת הזאת },והמשפטן-מני מזוז .

מאוד אהבתי את הפרק שדן בשאלה : "איזה סוג של אדם נדרש לתפקיד?" המחברת ראיינה את מי שכיהנו בתפקיד הזה וגם כמי שהנם אושיות במערכת המשפטית ומתוך כך אפשר למתוח קו ישיר בין אישיות המרואיין, רקעו המשפטי, אופיו, ולתכונות שהם הדגישו מה הנחוץ והחשוב יותר בתפקיד הזה.
המחברת מסכמת פרק זה בנימה קצת מבודחת האומרת: "כיצד היית מנסח את מודעת הדרושים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ?" -התשובה -"דרוש איש ישר בעל שכל ישר ".

פרק נוסף שעניין ואתגר אותי אינטלקטואלית היה הפרק שדן באשר לפיצול תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה לשני תפקידים :האחד בתור היועץ לממשלה -דהיינו הסנגור שלה, והשני-התובע הכללי שבדר"כ גם מתנגש עם הרשות המבצעת .
יש דעות לכאן ולכאן והנושא לא הוכרע עד היום .

עניין משמעותי שחסר לי בספר הוא ביקורתיות של המחברת אודות תפקודם של היועצים. אין בחינה לעומק מצידה מהזויות המשפטית,האקדמית והכללית לנושא. התשובה שאני מייחסת לחוסר הזה טמונה בעובדה שבמשך שנים רבות המחברת עבדה כפרקליטה בכירה במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה ,ומספט' 2012 היא מכהנת בתפקיד -" המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני יעוץ".דהיינו: המחברת באה מתוך המערכת המשפטית והחברתית הזאת וברור שאין פה יכולת או רצון מצידה "לזרוק אבנים ולנפץ את חלונות הפרקליטות ",אם כי המחברת מציינת כי הספר נכתב על ידה שנים קודם לכן ,ומבחינתה מתוך -"מרחב של אכפתיות הרואה לנגד עיניה את החברה הישראלית בכללותה".

לספר מתווספים : רשימת מרואיינים , רשימה ביבליוגרפית,הערות לכל פרק ,ומפתח השמות והעניינים.

כריכת הספר מכובדת וראויה כיאה לנושא הספר עצמו.”

“בימים אלו עם סערות חדשות לבקרים בנושא היועץ המשפטי לממשלה, הספר אקטואלי מתמיד. גם הכותבת - דינהה זילבר - הייתה בעין הסערה עד לא מזמן.
בשנים האחרונות יצאו לאור ספרים רבים הסוקרים את הפרסונות מאחורי התפקידים הציבוריים המרכזיים במדינה: רמטכ"לים, מפכ"לים,שופטים, אנשי ציבור כאלו ואחרים.
הספר סוקר את היסטוריית היועצים המשפטיים לממשלה, מקום המדינה ועד למועד פרסום הספר. חושף פרטים מעניינים וגם מעט "צהובים", על יחסי האהבה שנאה בין היועמ"ש לממשלה.

ספר השופך אור ומידע רב על הנושא, מומלץ למתעניינים הרוצים להרחיב אופקיהם בנושא כה רגיש ומורכב.”