ככל שעובר הזמן מתבררים מידת חשיבותה וטיבה פורץ הדרך של הפרוזה של רות אלמוג. דגם הכתיבה שאימצה ושכללה כבר בשנות השישים - פרוזה השואבת את חומריה מן האוטוביוגרפיה ומבקשת לפענח את הילדות כאירוע מכונן - הפך לדגם יסוד של כתיבה בספרות העברית. אך הפואטיקה המיוחדת לאלמוג אינה מתמצה בדגם זה בלבד, אלא בחיבור המיוחד שלו לטיפול מעמיק בעולמם של נשים וילדים ובסוגיית החירות שלהם. הדיון במקומה הראוי של רות אלמוג ברצף הספרות העברית הנכתבת מאז שנות השישים של המאה העשרים הוא אפוא דיון מתבקש והכרחי. כל האושר המופרז הזה הוא מתווה כללי של דרכה האמנותית של אלמוג וספר מרכזי לדיון. הסיפורים המכונסים בקובץ נאספו מארבעה קובצי הסיפורים שלה, שאזלו מן המדפים: "חסדי הלילה של מרגריטה" (1969), "אחרי ט"ו בשבט" (1979), "נשים" (1986) ו"תיקון אמנותי" (1993). עליהם נוספו תשעה סיפורים חדשים. אוסף הסיפורים ממחיש את העוצמה הרגשית והאינטלקטואלית ביצירה של אלמוג, הבאה לידי ביטוי בפרוזה הפיוטית שלה, פרוזה יוצאת דופן. לספר מצורפת אחרית דבר מקיפה על יצירתה של רות אלמוג מאת פרופ' יעל פלדמן. על יצירתה למבוגרים זכתה רות אלמוג בפרס ברנר (1987), בפרס היצירה מטעם ראש הממשלה (1995) ובפרס עגנון (תשס"א), ועל יצירתה לילדים ולנוער - בפרם זאב (1985, 2000), בפרס מטעם אוניברסיטת חיפה לספרות נוער (1986), בפרס יד ושם (2000) ובאות אנדרסן (2000). סיפוריה תורגמו לשפות רבות.