וישנו השתיין שוכב על מדרגות בניין מגוריו בבומביי וגוסס לאיטו. בעוד הוא הולך ונפרד מחיי העולם הזה, שכניו עומדים מסביבו ומתווכחים ביניהם מי ישלם לאמבולנס שיבוא ויפנה אותו. וישנו שוקע בהזיות. תמונות חייו חולפות לנגד עיניו, והוא נזכר ברגעי האהבה והאושר המעטים שהיו לו. בינתיים אנו מתוודעים אל חייהם של דיירי הבניין - אל מכאוביהם, חלומותיהם וכמיהותיהם. מותו של וישנו, הספוג בסיפורים מן המיתולוגיה ההודית, הוא סיפור של בניין מגורים אחד, שאינו אלא מיקרוקוסמוס של הודו בת זמננו. מאניל סורי גדל בבומביי והוא מרצה למתמטיקה באוניברסיטת מרילנד שבבולטימור. סיפורים פרי עטו התפרסמו ב"ניו יורקר". זהו הרומן הראשון שלו. "כתוב ביד מיומנת ובוטחת... אירוניה סמויה, פרוזה מאופקת" ניו יורק טיימס "חדש, מרענן... יש יופי מעודן בכתיבה של סורי" יו - אס - איי טודיי