“אז כשמנסים לתת חוות דעת או לדרג את הספר הזה, קצת מתבלבלים.
בהתחלה כשקוראים את התקציר המשפט או שניים הראשונים קורצים לך- אתה מסתקרן ורוצה לדעת איך זה מרגיש להיות אדם כזה, מה עובר בראשו של הדמות המבודדת כל כך הזו, הקיצונית כל כך בלבד שלה.
ואז ממשיכים לקרוא את המשפטים הבאים, ודי מתאכזבים. קצת קיטשי כל העניין הזה של החתיך של השכבה שמתאהב ביורמית, במנודה. די שחוק כל העלילות האלה שמסתובבות על סגירת חשבונות ישנים מהתיכון, על המקובלים והלא כל כך מקובלים.
אבל כשקוראים את הספר ומקשיבים ומתעמקים במה שיש לו לומר, מבינים למה ההוצאה הרשתה לעצמה להדפיס על גב הספר תקציר שנראה בעצם כאילו הוא כבר מגלה לנו את כל מה שיש לדעת, תקציר שהוא לכאורה תמצות של הספר מתחילתו ועד סופו.
בספר מגלים את כל מה שמעבר לתקציר- את כל מה שהוא לא הסיפור הישן והמוכר שחשבנו שהוא. בין כל הטוויסטים, בין ההתפתחויות בעלילה והמאורעות אותן עוברים הדמויות ובעיקר הדמות הראשית מירה, אנחנו נחשפים לעולם שלם- העולם של מירה. הבדידות, התקוות והאכזבות, המחשבות הרצונות והרגשות, כל מה שמאפיין אדם בתוכו פנימה, כל מה שבאמת מעניין כשניגשים לקרוא ספר כזה. חלק מהקוראים ייחשפו לעולם חדש לגמרי ובלתי מוכר, והחלק השני אולי גם יזדהה וייקח לעצמו כמה מהתיאורים המעניינים והלקחים המעט מחכימים.
אנחנו מוצאים סיפור אהבה כאילו שגרתי אבל בפועל לא כל כך צפוי. מן עיבוד של הרעיון המוכר למשהו הרבה יותר מעניין, הרבה יותר מורכב, ובעיקר הרבה יותר טוב ונעים לקריאה.
ל'אל תשתני לעולם' יש את הקטעים הבנאלים והצפויים שלו, קצת כמו שם הספר עצמו, אבל מי שיעמיק ויפתח את הראש ימצא גם כמה נגיעות של חכמה ומקוריות בין דפי הספר הזה, שגםן אם אינו יצירת מופת, הוא בכלל לא בזבוז של זמן.”