“"יש משהו ברוח, היא מפשיטה אותך מהעזות, חודרת לתוכך, מתמידה, גורמת לך להרגיש את הקלישות החבויה
בכל מה שמסביבך, בכל החומר המוצק של מאה התעסקויות – השברירות הארעית החשופה מכל."

נשמע מבטיח נכון? אז זהו רק ציטוט מקסים, הספר ממש ממש לא!

לפעמים כשאני מנסה להסביר למשהו משהו אני לא מבינה איך זה יכול להיות שאני מדברת בעברית
רהוטה אך עדיין לא מצליחה להסביר או "לצייר" את המחשבות שלי לאדם שעומד מולי. הדברים לא עוברים!
ואז הבנתי שלכל אחד אני צריכה "לצייר" את המחשבות שלי באופן שונה כדי שנוכל לתקשר. כך הרגשתי עם הספר
של דון דלילו . היו שם המון פרטים קטנים וגדולים שבסך הכל הבנתי את הכוונה ואת רוח הדברים אך הספר היה
מבולבל, העלילה נזרקת לכיוונים רוחנים פילוסופים עם כוונות לא ברורות שהתישו עד מאוד. גם כשכותבים הגיגים
פילוסופים הם אמורים "לצייר" זרימת מחשבות כדי שקהל היעד של הספר לא יהיה מצומצם ונדיר.

לכן לא הייתי בטוחה שבכלל כדאי לכתוב ביקורת אבל יש סיבה אחת שהיא טובה מספיק והיא
להזהיר קוראים.

יש לציין שהתמונה על הכריכה של אישה עירומה עם הגב לקורא ישובה בנוחות על מיטה מאוד מאוד יפה אך גם אם הקנקן יפה הוא לא מבטיח לנו שהמים בו יהיו מתוקים וערבים לחיך.

תקציר קצר.

ארוחת בוקר זוגית בבית ענק ומבודד על החוף שנמשכה ומשכה את קצות העצבים שלי עד לקצה......היא זזה לו הוא לוקח,
מכניסה את הצנים והוא קופץ.....שיעמום אטומי סליחה דון.

הוא מתאבד והיא לבד עם הדממה והשממה עד שמשהו פולש לה לבית ואז היא עושה עליו ניסויים ומקליטה הכל הכל ומקבלת
תובנות חדשות על החיים ועל עצמה.....שוב שיעמום.....

זהו כפי שאתם רואים סתמי לגמרי למרות שאהבתי את הציטוט אז הנה האור בקצה המנהרה שלי כי אני חייבת לקחת לעצמי פיסה מכל דבר.
****************
ועוד ציטוט מפתיע

"הזמן הוא הסיפור היחיד שיש לו חשיבות. הוא פורש את האירועים ומאפשר לנו לסבול ולצאת מזה
ולראות את המוות קורה ולצאת מזה. אבל לא בשבילו. הוא נמצא במסגרת אחרת, בתרבות אחרת, שם
הזמן הוא משהו כמו הזמן עצמו, שקוף וחשוף, ריק מכל מפלט."

כל הספר יש התייחסות למרחב הזמן ואיך אנחנו תופסים אותו בהוויה שלנו במימד הזמן
כפי שאנו מכירים אותו . וזו הנקודה היחידה הראויה כאן בספר להתייחסות.

אפשר לוותר

כוכב בקושי *”