"בתום לב" רואה אור שנה לאחר "סדר יום" ("כתר", 2000) של אדם ברוך, שנעשה רב - מכר כבר בשבוע הראשון להופעתו - והתקבלותו הרחבה והעמוקה, הן בקרב הישראלים והן בקרב היהודים - ישראלים, כמו הנחתה את אדם ברוך למחקר חדש, שונה ונרחב, שאינו צמוד רק ל"הלכה". ואכן, עיקרו של "בתום לב" הוא ניסיון לפרוש כמניפה את תת - ההכרה של התרבות היהודית: שפה, מוסר, תרבות, הלכה, תורה, תקנון, לקסיקון מושגים, חסידות, דרך ארץ. ב"בתום לב" אדם ברוך מאמץ את כוחו כמבקר תרבות, כמשפטן וכעורך, ומחריף את מהלך העומק העיוני והפרשני שלו בתרבות היהודית, וביחסיה המפולשים עם הישראליות - כשהוא נע בין ההיסטורי לעכשווי, בין הרטורי לריאלי, ובין השפה היהודית לשפה הישראלית. ובאותה שעה אף נפרד מ"סדר יום", שעיקרו היה שו"ת (שאלות ותשובות) הלכתי. "בתום לב" למי שהישראליות שלו אינה פתורה. "בתום לב" למי שהיהודיות שלו חקרנית. "בתום לב" לקסיקון מושגי יסודיהודי - ישראלי. "בתום לב": 416 עמודים, 22 פרקים, 400 פרקי משנה. "בתום לב": כולל גם 120 סיפורים קצרים, במתכונת קלאסית. "בתום לב": מבט מודרניסטי ונאמנות למסורתי. "סדר יום" הגדיר את אדם ברוך כחוקר וכפרשן נועז וסמכותי - ואף "בתום לב", שיא יצירתו של אדם ברוך לפי שעה, ראוי שיוכר כנכס תרבות כלל - ישראלי.