מסביב ליומנים ולמוזיקה שהשאירה ז'ולי ויירון, אישה צעירה ויפהפייה ממרטיניק שקיפדה את חייה בדרום צרפת לפני שמונים שנה, נכתב מחזה יחיד במינו, שזור מוזיקה טרובדורית ואפוף קסם נוסטלגי. תיאטרון "הציפור הירוקה" מלונדון מעלה את ההצגה בצרפת, בעיירת מגוריה של ז'ולי. שרה, גיבורת הרומן של דוריס לסינג, היא אחת ממנהלי התיאטרון הקטן. בגיל שישים וחמש היא מוצאת את עצמה מעורבת יותר מדי בהפקת המחזה, נסחפת על ידי אווירתו הטרגית והרומנטית, וכתוצאה מכך - - מתאהבת בשני גברים צעירים, האחד אנדרוגני ולא בשל, והאחר בוגר יותר אך לא מושג. כאבי האהבה המביכה פוערים בקרבה של שרה פתח שדרכו היא מתוודעת לחסכים ולהגנות שנשאה עמה רוב חייה, והיא עושה חשבון נפש עם ילדותה, עם נעוריה ובגרותה, ובודקת את יחסיה עם הקרובים לה. דוריס לסינג, מן הסופרות החשובות של תקופתנו, מתמודדת באומץ אופייני לה עם שאלות שטרם עסקה בהן בעבר: מה קורה למיניות בגיל העמידה והזקנה, אצל גברים ונשים כמו שרה? מה קורה כשהם מתאהבים או חושקים בצעירים מהם בהרבה? איך אנו מתמודדים (או לא) עם תשוקה וכאב אמיתיים? מה מקור הצורך שלנו באהבה, והאם הוא נעלם אי פעם? או שמא נועדנו להתאהב שוב, ושוב, ושוב? דוריס לסינג מעולם לא חששה להפתיע או לזעזע; היא סופרת שאינה נרתעת מנושאי טאבו ואינה נותנת תשובות פשטניות לבעיות החיים המסובכות. ספרה הראשון, שהופיע ב - 1950, זיכה אותה מיד בתהילה בינלאומית. מאז פרסמה רומנים וסיפורים קצרים רבים, שזיכו אותה בפרסים בינלאומיים חשובים ביותר.