"אגדה פסיכואנליטית", כך ניתן לכנות את עלילת הספר הזה. ציר העלילה נסוב סביב "חיטוט" במה "שמזמן קבור עמוק". המשטר המכוון של הקליניקה שבה מאושפזת הגיבורה - ילדה, מביא אותה לחיטוט זה. האם, האב, האח, ואחר - כך גם מאהבים ומאהבת, הם תחנות - דרך בהן מהלכת הגיבורה. הדרך הזאת עמוסה בהשפלות ובחלומות מסויטים, בהזיות ובכמיהות להתאבדות. המרפאה אמורה להביא את הפציינטים, בני - אדם חיים כמובן, למצב של "בובות מאושרות", על - ידי החלפת הלב החי, הסובל, בלב של חרסינה - מוצק, יציב, חלק, ולא שביר.
לא חסרה גם הנקודה היהודית. המלה ז'יד (יהודי) "אסורה" יותר מן המלה תחת. היהודי, בעיני הילדה, הוא "שחור שחור שחור". ילדי הכיתה, בעיקר הבנים, מנסים לבדוק האם ה"פיפי" של הבנות היהודיות הוא מאוזן או מאונך, כפי שהוא צריך להיות. עד שיום אחד מתברר לגיבורה שהיא עצמה יהודייה... היא אומנם נשארת בקליניקה, אבל אין יודעים אם תמשיך לרקום גם את סיפורה העתידי.