ב - 16 באוקטובר 1986 נפגע מטוס "פנטום" של חיל - האוויר הישראלי, במשימת הפצצה בשמי לבנון. נווט המטוס, רון ארד, צנח ונשבה על - ידי אנשי מליציה לבנונית. בחודשים הבאים הגיעו ממנו אותות חיים. מגעים שונים נרקמו במגמה לקשור עיסקה שתביא לשחרורו, ולרגע נראה היה כי קרוב שובו הביתה, לרעייתו תמי, בתו התינוקת יובל, לאמו ולאחיו. אבל מסוף שנת 1987 נמוגו אותות החיים. דומה כי האדמה פצתה פה ובלעה את רון ארד. מאוחר מדי התגייסו כל המערכות בישראל - הביטחון, המודיעין, החוץ - למאמץ לחילוצו של הנווט האבוד. גדולי עולם וסוכני המוסד, דיפלומטים ו"עמך", סוחרי נשק ועיתונאים, אבירים ונוכלים - כולם ניסו. חלקם הונעו על - ידי הזדהות או חמלה, חלקם על - ידי רגש החובה כלפי הלוחם השבוי, אחרים - על - ידי תאוות הבצע. בתולדות ההיסטוריה האנושית לא היה אדם שמאמצים כאלה הושקעו באיתורו, בניסיון לגלות היכן הוא, ומה עלה בגורלו - ולשווא. החברה הישראלית כולה כאבה את כאבם של בני משפחת ארד. "רון ארד - לחופש נולד" היתה סיסמה שכל ישראלי הזדהה עימה וקיווה שיום אחד היא תתממש. זה לא קרה, ורבים משוכנעים היום שזה גם לא יקרה. לדעתם רון ארד נרצח בשבי, או מת ממחלה בשביו. כיצד, מתי ומדוע - על כך יש גירסאות רבות מספור. משיקולים שונים ומשונים, נרתע הממסד הישראלי מלהכריז על רון אוד כעל חלל שמקום קבורתו לא נודע, לשחרר את המשפחה מסבל הציפייה לבן, האח והאב, ואת תמי אוד - מסבל העגינות לבעל שלעולם לא ישוב. הספר פותח לקורא הישראלי צוהר ראשון אל המסכת המרתקת של תככים בינלאומיים, הרפתקאות ומגעים שהובילו את משתתפיהם, המחפשים את רון ארד, לעשרות אנשים ולמאות מקומות על פני הגלובוס - למעט המקום בו נמצא רון ארד, ובו הסתיימה פרשת חייו.