“ליאו פרוץ הוא סופר יהודי שנולד בפראג ב-1882. הוא גדל בוינה והיה חברם של רוברט מוסיל, רילקה והופמנסטאל.
ב-1938 עלה לישראל והתיישב בתל-אביב, אך לא זכה להכרה כאן. פרוץ חש מרוחק מהתרבות ומסביבתו החדשה, וחי שנים באלמוניות. כתביו, שעסקו בהווי אירופי היסטורי זר לנוער הישראלי המלוכד סביב הציונות, נדחקו לקרן זווית. קשריו עם סופרים אחרים בארץ, כולל סופרים ממוצא גרמני כמו מקס ברוד, פליקס ולטש וארנולד צווייג היו מוגבלים למדי. במהלך חודשי הקיץ עבר עם משפחתו לירושלים, שם הרגיש נוח יותר עם האקלים הקר וסמטאות העיר העתיקה. מאוחר יותר חזר להתגורר בוינה, שם נפטר ב-1957 שכוח וללא הכרה ראויה.
הוא היה כלכלן ומתמטיקאי ועבד כאקטואר בעיקר בחברות ביטוח. אקטואר הוא חוקר המשתמש במתמטיקה, סטטיסטיקה וכלכלה על מנת לפטור בעיות כלכליות בעלות מצבים של אי ודאות.

עשרות שנים לאחר מותו זכו יצירותיו להכרה מחודשת, והם יצאו לאור מחדש במהדורות רבות. מאז שנת 2010 מעניקה עיריית וינה פרס לספרות פשע על שמו, בשיתוף עם איגוד הספרים האוסטרי.

הרומנים שכתב עוקבים בדרך כלל אחר גורלם של יחידים (ב"הפרש השוודי", למשל), ולרוב מכילים מרכיב של פנטזיה. העלילה מסופרת באמצעות רמזים רבים, אירוניה, ופרשנויות סותרות ומבלבלות של האירועים שמובעות בצורה שובבה - כאשר הגרסאות מתחרות זו בזו. המבקר הצ'כי-אוסטרי פרידריך טורברג, סבר כי פרוץ "הוא אחד המאסטרים של הרומן הבדיוני". פרוץ היה נערץ על ידי חורחה לואיס בורחס, שסייע בתרגום ספריו לספרדית. הסופר האוסטרי רוברט מוסיל, ייחס את יצירותיו לז'אנר ספרותי חדש, שאותו כינה "עיתונות בדיונית".

תהילתו של פרוץ מבוססת במידה רבה על הרומנים ההיסטוריים שכתב. הרומן הראשון שלו, "הכדור השלישי", מתרחש במהלך כיבוש מקסיקו בידי הרנאן קורטס. הרומן הנוכחי "המרקיז דה בוליבר", המתרחש בספרד במהלך מלחמת העצמאות במדינה, זכה בפרס נוקטורן בצרפת בשנת 1962, וכן זכה להצלחה בלתי רגילה במדינות דוברות ספרדית. ספרו "השלג של פטרוס הקדוש" עוסק בברון גרמני מטורף, המבקש להשיב על כנו את הדר השושלות העתיקות של הנסיכויות השונות בארצות אירופה, שושלות ששלטו לפני עידן אובדן האמונה.

ב-1953 הופיע הרומן שנחשב ליצירת המופת שלו - "בלילה, מתחת לגשר האבן", סיפור של אהבה בלתי אפשרית בגטו פראג בתקופת המהר"ל, בין הקיסר רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לבין היפהפייה היהודית אסתר, אשת הגביר מייזל. המחבר עסק חמש שנים בתלמוד ובקבלה על מנת להכיר לעומק את הווי הגטו, וציין כי כתב אותו "תחת הרושם המזעזע של השמדת ששת מיליונים מבני עמי". כשנתיים לאחר מותו הופיע ספרו האחרון "יהודה איש קריות של ליאורנדו", קומדיית אופי המתמקדת באפיזודה בחיי לאונרדו דה וינצ'י. הרומן "בין תשע לתשע" הוא מותחן פסיכולוגי, שריתק בין היתר קוראים כגון אריק אמבלר, פרידריך מורנאו ואלפרד היצ'קוק.

ספרו זה "המרקיז דה בוליבר" נכתב ב-1920. הרקע ההיסטורי האמיתי לסיפור הוא השמדתם של שני גדודים גרמניים שלחמו לצד נפוליאון על-ידי פרטיזנים ספרדיים בעיירה ההררית לה ביסבל ב-1812.
הסגן יוכברג ששרד את הקרב מספר כיצד בעזרתו של המרקיז דה בוליבר הצליחו הפרטיזנים לכבוש את העיירה שהייתה תחת כיבוש הצבא הגרמני.
הפרטיזנים החונים ביערות חסרי אונים נוכח הצבא הגרמני המאורגן והממושמע, ואולם בעל הטירה בעיירה ביסבל, המרקיז דה בוליבר מציע תוכנית מקורית לפלוש לעיירה ולהשמיד את הכובשים, תכנית שבה הוא עצמו משמש בתפקיד טראגי ורב משמעי. מעבר לרובד העלילתי המפותל והמרתק מזדקרים אלמנטים של יסודות על -טבעיים ואלגוריים שיש בהם זיקה למספרים גרמנים אחרים בני דורו ובמיוחד להופמנסטאל.
סגנון הכתיבה מזכיר רבות סופרים אוסטרים/גרמנים אחרים בני התקופה כגון צוויג ורות.

הכתיבה שנונה מאוד ומלאת עניין, תאורי המקרו של הקרבות טובים ותאורי המיקרו על היחסים בין הדמויות המרכזיות טובים גם הם. יש גם סיפור אהבה ובגידה ברקע שמוסיף עניין.
הסיבה היחידה שלא קיבל חמישה כוכבים הייתה שיש המון מידע וארועים שקורים בו זמנית, חלקם מציאותיים וחלקם בדיון, כך שיש לקרוא לאט על מנת להפנים טוב את מה שקורה. במקרה של ספר זה היה צריך להוסיף עוד כמאתיים עמודים כדי לשחרר קצת את העומס ולתת יותר עומק לארועים ולדמויות.
הספר מעורר מחשבות זמן רב אחרי הקריאה. התחכום ומורכבות העלילה ראויות להערכה.

נעזרתי בויקיפדיה לכתיבת ביקורת זו.
שווה קריאה.”