שישים שנה חלפו מאז תמה מלחמת האזרחים בספרד, והיא עדיין מרתקת את תשומת ליבם של החוקרים והקהל הרחב כאחד. את הפופולריות הזאת אפשר לייחס לשני גורמים עיקריים. הגורם הראשון הוא העובדה שמאבק זה גרם להתעוררות הגדולה ביותר במאה העשרים של המצפון האירופי, ולהתגייסותם של מיטב האינטלקטואלים - ליברלים ואנשי שמאל ממגזרים חברתיים שונים - למען מטרה ברורה וצודקת. הגורם השני נובע מרעיית המשבר הספרדי כצומת מכריע בדרך למלחמת העולם השניה. אף כי שורשיה של מלחמת האזרחים נעוצים בסכסוכים חברתיים פנימיים ובמאפייניה הייחודיים של ספרד, בלטה בה מלכתחילה המעורבות של היטלר ומוסוליני לצד המתקוממים הלאומנים. המעצמות הדמוקרטיות, מצידן, הפגינו הססנות ופייסנות נוכח התוקפנות הפשיסטית. מדיניות האי - התערבות שלהן לא זו בלבד שתרמה לתבוסתה של הרפובליקה הספרדית, אלא גם האיצה את התהליכים שהובילו לפרוץ מלחמת העולם. הפשיזם לא יעבור כולל בתוכו מאמרים פרי עטם של חוקרים ישראלים ולא - ישראלים על היבטים שונים של מלחמת האזרחים הספרדית.